לפצח את שפת המוזיקה: מדריך למתחילים בתורת המוזיקה

מוזיקה היא שפה אוניברסלית, המסוגלת לעורר רגשות עמוקים ולחבר בין אנשים מתרבויות ויבשות שונות. בעוד שההשפעה הרגשית של המוזיקה היא לרוב אינטואיטיבית, הבנת המבנה הבסיסי שלה – תורת המוזיקה – יכולה להעצים באופן משמעותי את ההערכה, הביצוע ואפילו את ההלחנה שלכם. למתחילים, עולם תורת המוזיקה עשוי להיראות מרתיע, מלא בז'רגון ובמושגים מורכבים. עם זאת, מדריך מקיף זה נועד להסיר את המסתורין ממרכיבים אלה, ולספק מסלול ברור ונגיש למוזיקאים וחובבים שאפתנים ברחבי העולם.

למה כדאי ללמוד תורת המוזיקה?

לפני שנצלול לפרטים, בואו נדבר על מדוע יציאה למסע בתורת המוזיקה היא כה מתגמלת:

הערכה עמוקה יותר: הבנה של אופן בניית המוזיקה מאפשרת להעריך את הפרטים המורכבים, המהלכים ההרמוניים החכמים והמקוריות המלודית שגורמים ליצירה להדהד.
ביצועים משופרים: הכרת התאוריה מספקת מפת דרכים למוזיקאים. היא מסייעת בהבנת מבני שירים, באלתור סולואים ובלמידת יצירות חדשות ביעילות רבה יותר.
ביטוי יצירתי: למלחינים וכותבי שירים שאפתנים, התאוריה היא כלי חיוני. היא מספקת מסגרת ליצירת מלודיות, הרמוניות ומקצבים מקוריים המעבירים ביעילות את רעיונותיכם המוזיקליים.
שיפור בפיתוח שמיעה: תאוריה ופיתוח שמיעה קשורים זה בזה באופן הדוק. ככל שתלמדו על מרווחים ואקורדים, יכולתכם לזהות אותם לפי שמיעה תשתפר, מה שיוביל לזיכרון והבנה מוזיקליים טובים יותר.
תקשורת אוניברסלית: תורת המוזיקה מספקת שפה משותפת למוזיקאים ברחבי העולם. בין אם אתם משתפים פעולה עם מישהו בצד השני של העולם או לומדים מוזיקה מתרבות אחרת, מושגים תאורטיים מספקים בסיס משותף.

אבני הבניין: תווים, סולמות ומרווחים

בבסיסה, המוזיקה בנויה מצלילים המאורגנים בזמן. המרכיבים הבסיסיים שאנו משתמשים בהם לשם כך הם תווים, סולמות ומרווחים.

תווים: האלפבית של המוזיקה

היחידה הבסיסית ביותר של המוזיקה היא התו. במוזיקה המערבית, אנו משתמשים בדרך כלל בשבעה שמות אותיות לתווים: A, B, C, D, E, F, ו-G. אותיות אלו חוזרות על עצמן במחזוריות. עם זאת, גובה הצליל של תווים אלה יכול להשתנות. כדי לייצג גבהים שונים, אנו משתמשים גם בדיאזים (#) ובבמולים (b).

דיאזים (#): מעלים תו בחצי טון (המרווח הקטן ביותר במוזיקה המערבית). לדוגמה, #C גבוה בחצי טון מ-C.
במולים (b): מנמיכים תו בחצי טון. לדוגמה, Db נמוך בחצי טון מ-D.

חשוב לציין שחלק מהדיאזים והבמולים מייצגים את אותו גובה צליל אך יש להם שמות שונים. תופעה זו נקראת אנהרמוניה. לדוגמה, #C ו-Db מנוגנים באותו גובה צליל אך נכתבים בצורה שונה. מושג זה חיוני כאשר דנים בסולמות ובאקורדים.

פרספקטיבה גלובלית: בעוד שהשיטה המערבית של 7 תווים (C, D, E, F, G, A, B) נמצאת בשימוש נרחב, ראוי לציין שמסורות מוזיקליות אחרות ברחבי העולם משתמשות בסולמות ובמערכות כיוון שונות. לדוגמה, מוזיקה קלאסית הודית כוללת מיקרוטונים, ומוזיקה סינית מסורתית משתמשת לעתים קרובות בסולמות פנטטוניים. הבנת הווריאציות הללו מעשירה את הפרספקטיבה המוזיקלית הגלובלית שלנו.

הסולם הכרומטי: כל התווים

הסולם הכרומטי כולל את כל 12 חצאי הטונים בתוך אוקטבה אחת. החל מכל תו, תנועה למעלה או למטה בחצאי טונים תעבור דרך כל גבהי הצליל הזמינים. אם נתחיל מ-C, הסולם הכרומטי העולה הוא: C, #C, D, #D, E, F, #F, G, #G, A, #A, B, C (אוקטבה).

מרווחים: המרחק בין תווים

מרווח הוא המרחק בין שני תווים. מרחקים אלה נמדדים בחצאי טונים וניתנים להם שמות ספציפיים על בסיס גודלם ואיכותם.

מרווחים מז'וריים: אלה נחשבים בדרך כלל למרווחים בעלי צליל 'בהיר' יותר.

סקונדה מז'ורית (M2): 2 חצאי טונים (לדוגמה, C עד D)
טרצה מז'ורית (M3): 4 חצאי טונים (לדוגמה, C עד E)
סקסטה מז'ורית (M6): 9 חצאי טונים (לדוגמה, C עד A)
ספטימה מז'ורית (M7): 11 חצאי טונים (לדוגמה, C עד B)

מרווחים מינוריים: אלה נחשבים בדרך כלל למרווחים בעלי צליל 'כהה' או 'עצוב' יותר. הם קטנים בחצי טון ממקביליהם המז'וריים.

סקונדה מינורית (m2): 1 חצי טון (לדוגמה, C עד Db)
טרצה מינורית (m3): 3 חצאי טונים (לדוגמה, C עד Eb)
סקסטה מינורית (m6): 8 חצאי טונים (לדוגמה, C עד Ab)
ספטימה מינורית (m7): 10 חצאי טונים (לדוגמה, C עד Bb)

מרווחים זכים: מרווחים אלה נחשבים 'טהורים' או 'קונסוננטיים' והם באותו מרחק כמו מרווחים מז'וריים (למעט האוקטבה).

פרימה זכה (P1): 0 חצאי טונים (לדוגמה, C עד C)
קוורטה זכה (P4): 5 חצאי טונים (לדוגמה, C עד F)
קווינטה זכה (P5): 7 חצאי טונים (לדוגמה, C עד G)
אוקטבה זכה (P8): 12 חצאי טונים (לדוגמה, C עד ה-C הבא)

מרווחים מוגדלים ומוקטנים: אלה הם מרווחים הגדולים (מוגדלים) או קטנים (מוקטנים) בחצי טון ממרווחים זכים או מז'וריים/מינוריים. לדוגמה, קוורטה מוגדלת (למשל, C עד #F) גדולה בחצי טון מקוורטה זכה.

תובנה מעשית: תרגלו זיהוי מרווחים על ידי שירתם. התחילו עם שיר מוכר כמו 'יום הולדת שמח' (שני התווים הראשונים יוצרים סקונדה מז'ורית) או 'נצנץ, נצנץ, כוכב קטן' (שני התווים הראשונים יוצרים סקונדה מז'ורית, והתו הראשון והשלישי יוצרים קווינטה זכה).

סולמות: קבוצות מאורגנות של תווים

סולם הוא סדרה של תווים מוזיקליים המסודרים בסדר עולה או יורד של גובה צליל, בדרך כלל בתוך אוקטבה. סולמות מהווים את הבסיס למלודיות ולהרמוניות.

סולמות מז'וריים

הסולם המז'ורי הוא אחד הסולמות הנפוצים והבסיסיים ביותר. הוא ידוע בצליל הבהיר והמרומם שלו. תבנית הטונים השלמים (W – 2 חצאי טונים) וחצאי הטונים (H – 1 חצי טון) בסולם מז'ורי היא: W-W-H-W-W-W-H.

דוגמה: סולם דו מז'ור

C (שורש)
D (W)
E (W)
F (H)
G (W)
A (W)
B (W)
C (H - אוקטבה)

ניתן ליישם תבנית זו החל מכל תו כדי ליצור סולמות מז'וריים אחרים. לדוגמה, סולם סול מז'ור משתמש בתבנית החל מ-G: G-A-B-C-D-E-F#-G.

סולמות מינוריים

לסולמות מינוריים יש צליל יותר קודר, מופנם או מלנכולי. ישנם שלושה סוגים נפוצים של סולמות מינוריים: טבעי, הרמוני ומלודי.

1. סולם מינורי טבעי:

התבנית לסולם מינורי טבעי היא: W-H-W-W-H-W-W.

דוגמה: סולם לה מינור טבעי

A (שורש)
B (W)
C (H)
D (W)
E (W)
F (H)
G (W)
A (W - אוקטבה)

שימו לב שסולם לה מינור טבעי משתמש באותם תווים כמו סולם דו מז'ור. אלה נקראים סולמות יחסיים.

2. סולם מינורי הרמוני:

סולם מינורי הרמוני נוצר על ידי הגבהת הדרגה השביעית של הסולם המינורי הטבעי בחצי טון. זה יוצר 'תו מוביל' אופייני שמושך חזק לכיוון השורש. התבנית היא: W-H-W-W-H-סקונדה מוגדלת-H.

דוגמה: סולם לה מינור הרמוני

A (שורש)
B (W)
C (H)
D (W)
E (W)
F (H)
#G (סקונדה מוגדלת)
A (H - אוקטבה)

3. סולם מינורי מלודי:

לסולם המינורי המלודי יש צורות עולות ויורדות שונות. הצורה העולה מגביהה הן את הדרגה השישית והן את השביעית של הסולם המינורי הטבעי בחצי טון כדי ליצור קו מלודי חלק יותר. הצורה היורדת זהה לסולם המינורי הטבעי. התבנית לסולם מינורי מלודי עולה היא: W-H-W-W-W-W-H.

דוגמה: סולם לה מינור מלודי (עולה)

A (שורש)
B (W)
C (H)
D (W)
E (W)
#F (W)
#G (W)
A (H - אוקטבה)

פרספקטיבה גלובלית: סולמות פנטטוניים, המשתמשים בחמישה תווים לאוקטבה, נמצאים במסורות מוזיקליות ברחבי העולם, ממוזיקה מזרח אסייתית (כמו מוזיקת פולק סינית) ועד למוזיקת פולק קלטית ובלוז. סולם הדו מז'ור הפנטטוני, למשל, מורכב מ-C, D, E, G, A – תוך השמטת הדרגות הרביעית והשביעית של הסולם המז'ורי. פשטותו והצליל הנעים שלו הופכים אותו לרב-תכליתי להפליא.

מודוסים: וריאציות על סולם

מודוסים הם וריאציות של סולם, הנוצרות על ידי התחלת הסולם על דרגה שונה של סולם האם. לכל מודוס יש אופי או 'טעם' ייחודי. המודוסים הנפוצים ביותר נגזרים מהסולם המז'ורי (אלה נקראים לעתים קרובות המודוסים היווניים או מודוסים כנסייתיים).

שבעת המודוסים הנגזרים מהסולם המז'ורי הם:

יוני: זהה לסולם המז'ורי (W-W-H-W-W-W-H). דוגמה: דו יוני (C D E F G A B C).
דורי: בעל איכות מינורית, אך עם דרגה שישית מוגבהת (W-H-W-W-W-H-W). דוגמה: רה דורי (D E F G A B C D).
פריגי: בעל איכות מינורית, עם דרגה שנייה מונמכת (H-W-W-W-H-W-W). דוגמה: מי פריגי (E F G A B C D E).
לידי: בעל איכות מז'ורית, עם דרגה רביעית מוגבהת (W-W-W-H-W-W-H). דוגמה: פה לידי (F G A B C D E F).
מיקסולידי: בעל איכות מז'ורית, עם דרגה שביעית מונמכת (W-W-H-W-W-H-W). דוגמה: סול מיקסולידי (G A B C D E F G).
אאולי: זהה לסולם המינורי הטבעי (W-H-W-W-H-W-W). דוגמה: לה אאולי (A B C D E F G A).
לוקרי: בעל איכות מוקטנת, עם דרגה שנייה וחמישית מונמכות (H-W-W-H-W-W-W). דוגמה: סי לוקרי (B C D E F G A B).

תובנה מעשית: נסו לאלתר על גבי קטעי ליווי במודוסים שונים. הקשיבו כיצד המרווחים האופייניים של כל מודוס יוצרים אווירה ייחודית.

ההרמוניה של המוזיקה: אקורדים

אקורדים הם ה'דבק' האנכי של המוזיקה, הנוצרים על ידי נגינת שלושה תווים או יותר בו-זמנית. סוג האקורד הבסיסי ביותר הוא האקורד המשולש, המורכב משלושה תווים המסודרים במרווחים של טרצות.

אקורדים משולשים: אקורדי הבסיס

אקורדים משולשים נבנים על ידי לקיחת תו שורש, דילוג על תו אחד בסולם כדי לקבל את הטרצה, ודילוג על תו נוסף כדי לקבל את הקווינטה.

אקורד משולש מז'ורי:

בנוי משורש, טרצה מז'ורית וקווינטה זכה.

שורש + טרצה מז'ורית (4 חצאי טונים) + קווינטה זכה (7 חצאי טונים מהשורש)

דוגמה: אקורד דו מז'ור משולש

C (שורש)
E (טרצה מז'ורית מעל C)
G (קווינטה זכה מעל C)

אקורד משולש מינורי:

בנוי משורש, טרצה מינורית וקווינטה זכה.

שורש + טרצה מינורית (3 חצאי טונים) + קווינטה זכה (7 חצאי טונים מהשורש)

דוגמה: אקורד לה מינור משולש

A (שורש)
C (טרצה מינורית מעל A)
E (קווינטה זכה מעל A)

אקורד משולש מוקטן:

בנוי משורש, טרצה מינורית וקווינטה מוקטנת (הנמוכה בחצי טון מקווינטה זכה).

שורש + טרצה מינורית (3 חצאי טונים) + קווינטה מוקטנת (6 חצאי טונים מהשורש)

דוגמה: אקורד סי מוקטן משולש

B (שורש)
D (טרצה מינורית מעל B)
F (קווינטה מוקטנת מעל B)

אקורד משולש מוגדל:

בנוי משורש, טרצה מז'ורית וקווינטה מוגדלת (הגבוהה בחצי טון מקווינטה זכה).

שורש + טרצה מז'ורית (4 חצאי טונים) + קווינטה מוגדלת (8 חצאי טונים מהשורש)

דוגמה: אקורד דו מוגדל משולש

C (שורש)
E (טרצה מז'ורית מעל C)
#G (קווינטה מוגדלת מעל C)

ספטאקורדים: הוספת צבע

ספטאקורדים (אקורדים עם ספטימה) נבנים על ידי הוספת טרצה נוספת מעל אקורד משולש. אקורדים אלה מוסיפים יותר צבע ומורכבות הרמונית.

אקורד מז'ור ספטאקורד (Maj7):

שורש + טרצה מז'ורית + קווינטה זכה + ספטימה מז'ורית.

דוגמה: אקורד דו מז'ור ספטאקורד

אקורד דומיננטי עם ספטימה (7):

שורש + טרצה מז'ורית + קווינטה זכה + ספטימה מינורית.

דוגמה: אקורד דו דומיננטי עם ספטימה

אקורד הדומיננט ספטאקורד חשוב במיוחד מכיוון שיש לו נטייה חזקה להיפתר לאקורד הטוניקה.

אקורד מינור ספטאקורד (m7):

שורש + טרצה מינורית + קווינטה זכה + ספטימה מינורית.

דוגמה: אקורד דו מינור ספטאקורד

אקורד מוקטן עם ספטימה (dim7):

שורש + טרצה מינורית + קווינטה מוקטנת + ספטימה מוקטנת.

דוגמה: אקורד דו מוקטן עם ספטימה

C
Eb
Gb
Bbb (אנהרמונית ל-A)

תובנה מעשית: נסו לנגן מהלכי אקורדים נפוצים. מהלך נפוץ מאוד במוזיקה המערבית הוא מהלך I-IV-V-I בסולם מז'ורי. בסולם דו מז'ור, זה יהיה דו מז'ור, פה מז'ור, סול מז'ור, דו מז'ור. נגנו אקורדים אלה על פסנתר או גיטרה והקשיבו כיצד הם זורמים יחד.

קצב ומשקל: הדופק של המוזיקה

בעוד שגובה הצליל וההרמוניה מגדירים את ה'מה' של המוזיקה, קצב ומשקל מגדירים את ה'מתי'. הם מספקים את הדופק, המניע והארגון של אירועים מוזיקליים בזמן.

משכי תווים והפסקות

לתווים ולהפסקות מוקצים משכים המציינים כמה זמן צליל (או שקט) צריך להימשך ביחס לאחרים. המשכים הנפוצים ביותר הם:

תו שלם: המשך הסטנדרטי הארוך ביותר.
חצי: חצי ממשכו של תו שלם.
רבע: חצי ממשכו של חצי (רבע ממשכו של תו שלם).
שמינית: חצי ממשכה של רבע.
חלק שש-עשרה: חצי ממשכה של שמינית.

הפסקות מייצגות תקופות של שקט ויש להן משכים תואמים לאלה של התווים (לדוגמה, להפסקת רבע יש אותו משך כמו לתו רבע).

משקל וסימני משקל

משקל מארגן פעימות לקבוצות קבועות הנקראות תיבות. סימן משקל אומר לנו כמה פעימות יש בכל תיבה ואיזה סוג תו מקבל פעימה אחת.

המספר העליון: מציין את מספר הפעימות בכל תיבה.
המספר התחתון: מציין את ערך התו המקבל פעימה אחת (לדוגמה, 4 פירושו שתו רבע מקבל פעימה אחת, 8 פירושו שתו שמינית מקבל פעימה אחת).

סימני משקל נפוצים:

4/4 (משקל רגיל): ארבע פעימות בתיבה, כאשר תו הרבע מקבל פעימה אחת. זהו סימן המשקל הנפוץ ביותר במוזיקה הפופולרית המערבית.
3/4: שלוש פעימות בתיבה, כאשר תו הרבע מקבל פעימה אחת. נפוץ בוואלסים.
2/4: שתי פעימות בתיבה, כאשר תו הרבע מקבל פעימה אחת. נמצא לעתים קרובות במארשים.
6/8: שש פעימות בתיבה, כאשר תו השמינית מקבל פעימה אחת. זה נותן תחושה של משקל מורכב, לעתים קרובות עם שתי פעימות עיקריות המחולקות לשלוש.

פרספקטיבה גלובלית: מסורות מוזיקליות רבות מחוץ למסגרת המערבית אינן דבקות במשקלים קבועים וסדירים באותו אופן. לדוגמה, הופעות מסוימות של מוזיקה קלאסית הודית יכולות לכלול קצבים נזילים מאוד ומחזורים ריתמיים מורכבים (הידועים כטאלה) שהם הרבה יותר מורכבים מסימני המשקל המערביים.

תובנה מעשית: תופפו עם הרגל לפי הקצב של השירים האהובים עליכם. נסו לזהות את סימן המשקל על ידי ספירת הפעימות בכל תיבה. אם שיר מרגיש כאילו יש לו ארבע פעימות עיקריות בתיבה, הוא כנראה ב-4/4. אם הוא מרגיש כמו 'אחת-שתיים-שלוש, אחת-שתיים-שלוש', הוא כנראה ב-3/4.

מלודיה ופרייזינג: המנגינה

מלודיה היא רצף של תווים היוצר פסוק או רעיון מוזיקלי. זהו לעתים קרובות החלק הזכיר ביותר בשיר. מלודיות מעוצבות על ידי:

קצב: משך הזמן של כל תו.
גובה צליל: העלייה והירידה של התווים (תנועה מחוברת – צעדים קטנים, או תנועה מנותקת – קפיצות).
ארטיקולציה: כיצד התווים מנוגנים (לדוגמה, לגאטו – מחובר וחלק, או סטקטו – קצר ומנותק).

פרייזינג מתייחס לאופן שבו מלודיה מחולקת ל'משפטים' או רעיונות מוזיקליים קטנים יותר. חשבו על זה כמו זמר שלוקח נשימה. הבנת הפרייזינג מסייעת בפירוש ובביצוע מוזיקה באופן אקספרסיבי.

תובנה מעשית: שירו או זמזמו יחד עם מלודיות שאתם אוהבים. שימו לב כיצד המלודיה נעה וכיצד היא מחולקת לפסוקים. נסו לשכפל את 'צורת' המלודיה על ידי ציורה על נייר – תו גבוה יותר הוא קו גבוה יותר, תו נמוך יותר הוא קו נמוך יותר.

לחבר הכל יחד: הרמוניה בסיסית ומהלכי אקורדים

הבנת הקשר בין אקורדים היא המפתח להבנת הרמוניה. בסולם נתון, לכל דרגה בסולם יכול להיות אקורד תואם הבנוי עליה. אלה נקראים אקורדים דיאטוניים.

אקורדים דיאטוניים בסולם מז'ורי

בכל סולם מז'ורי, האקורדים המשולשים הדיאטוניים עוקבים אחר תבנית צפויה של איכויות:

אקורד I: מז'ורי (טוניקה)
אקורד ii: מינורי (סופרטוניקה)
אקורד iii: מינורי (מדיאנטה)
אקורד IV: מז'ורי (סובדומיננטה)
אקורד V: מז'ורי (דומיננטה)
אקורד vi: מינורי (סובמדיאנטה)
אקורד °vii: מוקטן (תו מוביל)

דוגמה בדו מז'ור:

I: דו מז'ור
ii: רה מינור
iii: מי מינור
IV: פה מז'ור
V: סול מז'ור
vi: לה מינור
°vii: סי מוקטן

מהלכי אקורדים נפוצים

מהלכי אקורדים הם רצפים של אקורדים היוצרים תחושה של תנועה ופתרון. חלק מהמהלכים כל כך נפוצים שהם מהווים את עמוד השדרה של אינספור שירים.

I-IV-V-I: המהלך הבסיסי ביותר, היוצר תחושה חזקה של הגעה. (לדוגמה, C-F-G-C)
I-V-vi-IV: ידוע בתור מהלך 'ציר המדהימות', נפוץ להפליא במוזיקת פופ. (לדוגמה, C-G-Am-F)
ii-V-I: מהלך ג'אז נפוץ מאוד, המוביל לעתים קרובות לפתרון. (לדוגמה, Dm-G-C)

תובנה מעשית: נתחו את האקורדים בשירים שאתם נהנים מהם. נסו לזהות את הסולם ואז לקבוע באילו אקורדים דיאטוניים משתמשים. זה יעזור לכם לראות כיצד מהלכים מתפקדים בפועל.

מעבר ליסודות: מה הלאה?

מדריך זה סיפק הבנה בסיסית של תורת המוזיקה. עם זאת, עולם תורת המוזיקה הוא עצום ומתרחב ללא הרף. ככל שתתקדמו, תוכלו לחקור:

אקורדים מורכבים יותר: ספטאקורדים, אקורדים מורחבים (עם נונה, אונדצימה, טרצדצימה), אקורדים עם אלטרציות.
הרמוניה מתקדמת: הולכת קולות, קונטרפונקט, מודולציה (החלפת סולמות).
צורה ומבנה: כיצד יצירות מוזיקליות מאורגנות לחלקים (בית, פזמון, גשר וכו').
תזמור ועיבוד: כיצד כלים וקולות שונים משתלבים.
תורת המוזיקה הלא-מערבית: המסגרות התיאורטיות של מוזיקה מתרבויות שונות.

פרספקטיבה גלובלית: תורת המוזיקה אינה מונוליטית. לימוד היסודות התיאורטיים של ז'אנרים כמו פלמנקו (עם הסולמות והתבניות הריתמיות הייחודיות שלו), או הפוליריתמיקה המורכבת של מוזיקה מערב-אפריקאית, או המבנים ההרמוניים המורכבים של הראגות ההודיות הקלאסיות, מציע הבנה עשירה ומגוונת יותר של המגוון הגלובלי של המוזיקה.

סיכום

הבנת תורת המוזיקה דומה ללימוד הדקדוק והתחביר של שפה חדשה. היא אינה מחליפה את ההנאה המולדת מהאזנה או מנגינה, אלא מעצימה אותה, ומספקת כלים להבנה עמוקה יותר, לתקשורת יעילה יותר ולחופש יצירתי גדול יותר. בין אם אתם זמרים, נגנים, מלחינים, או פשוט חובבי מוזיקה מסורים, השקעת זמן בלימוד תורת המוזיקה ללא ספק תעשיר את המסע המוזיקלי שלכם. חבקו את התהליך, תרגלו בעקביות, והכי חשוב, תיהנו לחקור את השפה היפה והמורכבת של המוזיקה.