הבנת שיטות להגנה על המגוון הביולוגי: ציווי עולמי

החיים על פני כדור הארץ, על כל מגוונם המדהים, יוצרים מארג מורכב הידוע כמגוון ביולוגי. מהאורגניזמים המיקרוסקופיים הממחזרים חומרים מזינים באדמה ועד ללווייתנים המלכותיים החוצים אוקיינוסים עצומים, כל מין ממלא תפקיד חיוני בשמירה על האיזון העדין של המערכות האקולוגיות של כוכב הלכת שלנו. רשת חיים מורכבת זו מספקת לנו הכל, החל מאוויר ומים נקיים ועד למזון, תרופות, ואינספור יתרונות תרבותיים ואסתטיים. עם זאת, מורשת טבעית יקרת ערך זו נמצאת תחת איום חסר תקדים. פעילויות אנושיות דוחפות מינים להכחדה בקצב שלא נראה כמותו בהיסטוריה המתועדת, ומביאות מערכות אקולוגיות אל סף קריסה. הבנה ויישום של שיטות יעילות להגנה על המגוון הביולוגי אינן רק עניין סביבתי; זהו נדבך יסודי של פיתוח בר-קיימא עולמי, יציבות כלכלית ורווחת האדם.

מדריך מקיף זה צולל לתוך עולמה הרב-גוני של הגנת המגוון הביולוגי. נחקור את האיומים הקריטיים העומדים בפני המגוון הביולוגי של כוכב הלכת שלנו, נבחן קשת רחבה של שיטות שימור חדשניות ומסורתיות, ננתח את מסגרות המדיניות המהוות בסיס למאמצים עולמיים, ונדגיש את תפקידם של המדע והטכנולוגיה בשמירה על החיים. מטרתנו היא לספק פרספקטיבה עולמית, תוך הכרה בקשרים ההדדיים בין מערכות אקולוגיות ובאחריות המשותפת של כל המדינות והפרטים בשימור הון טבעי חיוני זה.

מהו מגוון ביולוגי ומדוע הוא חשוב?

מגוון ביולוגי (Biodiversity), קיצור של "biological diversity", מתייחס למגוון החיים על פני כדור הארץ בכל רמותיו, מהגנים ועד למערכות האקולוגיות. הוא כולל את המגוון בתוך מינים (מגוון גנטי), בין מינים (מגוון מינים), ושל מערכות אקולוגיות (מגוון מערכות אקולוגיות). כל רמה קשורה לאחרות והיא חיונית.

• מגוון גנטי: זהו השוני בגנים בתוך מין מסוים. מגוון גנטי גבוה מאפשר למינים להסתגל לתנאי סביבה משתנים, להתנגד למחלות, ומבטיח את הישרדותם לטווח ארוך. לדוגמה, המגוון הגנטי בתוך מיני יבולים כמו אורז או חיטה הוא חיוני לפיתוח זנים העמידים למזיקים חדשים או המסוגלים לשגשג באקלימים שונים.
• מגוון מינים: זוהי הצורה המוכרת ביותר של מגוון ביולוגי והיא מתייחסת למגוון המינים השונים באזור נתון. יער גשם, עם אלפי מיני הצמחים ובעלי החיים הייחודיים לו, מציג מגוון מינים גדול בהרבה מאשר חווה חקלאית של גידול יחיד (מונוקולטורה). כל מין תורם לתפקודי המערכת האקולוגית, לעיתים קרובות בדרכים שאיננו מבינים במלואן עד שהוא נעלם.
• מגוון מערכות אקולוגיות: זהו מגוון בתי הגידול, החברות הביולוגיות והתהליכים האקולוגיים. ממדבריות וטונדרות ועד לשוניות אלמוגים וביצות, כל מערכת אקולוגית מספקת שירותים ייחודיים, כגון טיהור מים, ויסות אקלים, האבקה, ויצירת קרקע. אובדן של מערכת אקולוגית, כמו יער מנגרובים, לא רק פוגע במינים החיים בתוכה אלא גם מסיר חיץ טבעי מפני סחיפת חופים ומשמש כמשתלה חיונית לחיים ימיים.

לא ניתן להפריז בחשיבותו של המגוון הביולוגי. הוא מספק שירותי מערכת אקולוגית יקרי ערך, שהם היתרונות שבני האדם מקבלים ממערכות אקולוגיות. אלה כוללים:

• שירותי אספקה: מזון (יבולים, בעלי חיים, דגים), מים מתוקים, עץ, סיבים ומשאבים גנטיים (לתרופות, חקלאות, ביוטכנולוגיה).
• שירותי ויסות: ויסות אקלים (קיבוע פחמן), ויסות מחלות, טיהור מים, האבקת יבולים וויסות סיכוני טבע (למשל, ביצות הסופגות מי שיטפונות).
• שירותי תרבות: הזדמנויות לפנאי (תיירות אקולוגית), ערך אסתטי, העשרה רוחנית ומורשת תרבותית.
• שירותי תמיכה: יצירת קרקע, מחזור חומרים מזינים וייצור ראשוני, שהם הכרחיים לייצור כל שאר שירותי המערכת האקולוגית.

למעשה, המגוון הביולוגי הוא יסוד החיים, המספק חוסן ויציבות למערכות הטבעיות של כדור הלכת שלנו, שעליהן תלויות לחלוטין החברות האנושיות. אובדנו משפיע ישירות על בריאות האדם, היציבות הכלכלית והביטחון העולמי.

המשבר העולמי: איומים על המגוון הביולוגי

למרות חשיבותו העצומה, המגוון הביולוגי נמצא בירידה בקצב מדאיג, הנגרם בעיקר מפעילויות אנושיות. הפלטפורמה הבין-ממשלתית למדע ומדיניות בנושא מגוון ביולוגי ושירותי מערכת (IPBES) מזהירה שכמיליון מיני בעלי חיים וצמחים נמצאים כעת בסכנת הכחדה, רבים מהם תוך עשורים. הבנת האיומים הללו היא הצעד הראשון לקראת הגנה יעילה.

אובדן בתי גידול וקיטוע (פרגמנטציה)

הגורם המשמעותי ביותר לאובדן המגוון הביולוגי הוא הרס ופגיעה בבתי גידול טבעיים. ככל שאוכלוסיות האדם מתרחבות והצריכה גוברת, יערות נכרתים לצורכי חקלאות, פיתוח ועץ; ביצות מיובשות; שטחי עשב מומרים; ואוקיינוסים מושפעים מפיתוח חופי ומשיטות דיג הרסניות. הדבר לא רק מבטל את המרחב הפיזי של מינים לחיות בו, אלא גם מקטע את בתי הגידול הנותרים לטלאים קטנים ומבודדים. טלאים אלה לרוב חסרים את המשאבים או הקישוריות הדרושים לאוכלוסיות לשגשג, מה שמוביל לבידוד גנטי, פגיעות מוגברת למחלות, והכחדות מקומיות. דוגמאות נעות מכריתת יערות באמזונס ובבורנאו עבור שמן דקלים וחוות בקר, ועד לעיור המהיר הכלל-עולמי הכלוא שטחים טבעיים.

שינויי אקלים

שינויי אקלים עולמיים, המונעים מפליטת גזי חממה, משנים במהירות מערכות אקולוגיות ברחבי העולם. עליית טמפרטורות, דפוסי משקעים משתנים, תדירות ועוצמה מוגברות של אירועי מזג אוויר קיצוניים (גלי חום, בצורות, שיטפונות, שריפות יער), והחמצת אוקיינוסים מהווים איומים אדירים. ייתכן שמינים לא יוכלו להסתגל במהירות מספקת לשינויים אלה, או שבתי הגידול שלהם יהפכו לבלתי מתאימים. שוניות אלמוגים, למשל, פגיעות מאוד להתחממות ולהחמצת האוקיינוסים, מה שמוביל לאירועי הלבנה נרחבים. דובי קוטב מתמודדים עם בתי גידול של קרח ים מתכווצים. שינויים בעונות הגידול ובזמינות המים משפיעים על מערכות אקולוגיות חקלאיות ועל המינים התלויים בהן. האינטראקציות המורכבות בתוך מערכות אקולוגיות גורמות לכך שלשינויים במין אחד או בגורם אחד יכולות להיות השפעות מדורגות בכל רחבי מארג המזון.

זיהום

זיהום מגיע בצורות רבות וחודר לכל פינה בעולם, ומשפיע על המגוון הביולוגי מהמיקרואורגניזמים הקטנים ביותר ועד ליונקים הגדולים ביותר.

• זיהום כימי: חומרי הדברה, קוטלי עשבים, כימיקלים תעשייתיים, מתכות כבדות ותרופות מזהמים אוויר, מים וקרקע, ומרעילים חיות בר באופן ישיר או באמצעות הצטברות ביולוגית במעלה שרשרת המזון. לדוגמה, השפעת ה-DDT על קליפות ביצי ציפורים הובילה לירידה באוכלוסיות של עופות דורסים.
• זיהום פלסטיק: מיליארדי טונות של פסולת פלסטיק נכנסים לסביבות יבשתיות וימיות מדי שנה, ופוגעים בחיות בר באמצעות הסתבכות ובליעה. מיקרופלסטיק נמצא כיום כמעט בכל המערכות האקולוגיות, והשפעותיו ארוכות הטווח על אורגניזמים עדיין נחקרות.
• זיהום חומרי הזנה: נגר מחומרי דשן חקלאיים וביוב לא מטופל מוביל לעומסי חומרי הזנה מוגזמים במערכות מים (אאוטרופיקציה), וגורם לפריחות אצות המכלות חמצן ויוצרות "אזורים מתים" שבהם חיים ימיים אינם יכולים לשרוד. האזור המת במפרץ מקסיקו הוא דוגמה ידועה.
• זיהום אור ורעש: אור מלאכותי בלילה משבש את דפוסי הנדידה של ציפורים, חרקים וצבי ים, בעוד שזיהום רעש מוגזם מפעילויות אנושיות משפיע על התקשורת וההתנהגות של מיני בעלי חיים רבים, במיוחד יונקים ימיים.

ניצול יתר

ניצול יתר מתייחס לקציר של מינים מהטבע בקצבים מהירים יותר מיכולת ההתחדשות של אוכלוסיותיהם. זה כולל ציד, דיג, כריתת עצים וקציר צמחי מרפא בלתי ברי-קיימא. ניצול מסחרי הוא מניע עיקרי עבור מינים רבים.

• דיג בלתי בר-קיימא: דיג יתר דילל את מלאי הדגה בעולם, והוביל לקריסה של אזורי דיג שהיו פעם שופעים. שיטות דיג הרסניות כמו מכמורות קרקע פוגעות בבתי גידול על קרקעית הים.
• סחר בלתי חוקי בחיות בר: הסחר הבלתי חוקי במינים בסכנת הכחדה ובמוצריהם (למשל, קרן קרנף, שנהב פיל, קשקשי פנגולין) הוא תעשייה של מיליארדי דולרים הדוחפת אינספור מינים קרוב יותר להכחדה.
• ייעור בלתי בר-קיימא: כריתת עצים ללא ייעור מחדש או שיטות ניהול בר-קיימא מובילה לכריתת יערות ולהידרדרות יערות, ומשפיעה על אינספור מינים שוכני יער.

מינים פולשים זרים (IAS)

מינים פולשים זרים הם מינים שאינם מקומיים אשר הובאו בכוונה או בטעות לסביבה חדשה, שם הם מתחרים במינים מקומיים, משבשים מערכות אקולוגיות וגורמים נזק אקולוגי וכלכלי. מינים פולשים יכולים להיות טורפים, מתחרים, טפילים או נשאי מחלות. דוגמאות כוללות את נחש העץ החום שהשמיד אוכלוסיות ציפורים בגואם, את מולת הזברה ששינתה מערכות אקולוגיות של מים מתוקים בצפון אמריקה, ואת ההשפעה ההרסנית של קרפדת הקנים על חיות הבר באוסטרליה. גלובליזציה וסחר ונסיעות מוגברים האיצו את התפשטות המינים הפולשים בעולם, והופכים את ניהולם לאתגר משמעותי.

הבנת שיטות להגנה על המגוון הביולוגי

הגנה על המגוון הביולוגי דורשת גישה רב-גונית, המשלבת מאמצי שימור ישירים עם מסגרות מדיניות, מחקר מדעי ומעורבות קהילתית. ניתן לסווג שיטות אלה באופן כללי לשימור אין-סיטו (באתר) ושימור אקס-סיטו (מחוץ לאתר), בתוספת אסטרטגיות משפטיות, פיננסיות וטכנולוגיות כוללניות.

שימור אין-סיטו: הגנה על מינים בבתי הגידול הטבעיים שלהם

שימור אין-סיטו הוא הגישה העיקרית והיעילה ביותר, המתמקדת בשימור מינים בתוך המערכות האקולוגיות המקוריות שלהם. אסטרטגיה זו מכירה בכך שמינים משגשגים בצורה הטובה ביותר כאשר הם משולבים בסביבתם הטבעית ובתהליכים האקולוגיים שלהם.

אזורים מוגנים (פארקים לאומיים, שמורות, אזורים ימיים מוגנים)

הקמה וניהול יעיל של אזורים מוגנים מהווים את אבן הפינה של שימור אין-סיטו. מרחבים גיאוגרפיים ייעודיים אלה מוכרים, מוקדשים ומנוהלים להשגת שימור ארוך טווח של הטבע עם שירותי המערכת האקולוגית והערכים התרבותיים הנלווים.

• פארקים לאומיים ושמורות חיות בר: אזורים מוגנים יבשתיים אלה, הנמצאים כמעט בכל מדינה (למשל, הפארק הלאומי סרנגטי בטנזניה, ילוסטון בארה"ב, הסונדרבאנס בבנגלדש/הודו), שואפים להגן על מערכות אקולוגיות מייצגות, מינים איקוניים ותהליכים טבעיים. ניהולם כולל לעיתים קרובות תקנות מחמירות על פעילויות אנושיות, אמצעים נגד ציד בלתי חוקי ומחקר מדעי.
• אזורים ימיים מוגנים (MPAs): המכסים אוקיינוסים ואזורי חוף (למשל, הפארק הימי של שונית המחסום הגדולה באוסטרליה, המונומנט הימי הלאומי פפהאנאומוקואקאה בארה"ב), אזורים ימיים מוגנים חיוניים להגנה על המגוון הביולוגי הימי, שוניות אלמוגים, מלאי דגים ובתי גידול קריטיים כמו יערות מנגרובים ומרבדי עשב ים. הם יכולים לנוע מאזורים מוגנים לחלוטין "ללא דיג" ועד לאזורים רב-שימושיים המאפשרים פעילויות בנות-קיימא.
• שמורות ביוספריות (תוכנית MAB של אונסק"ו): אלו הם אתרים המוכרים תחת תוכנית האדם והביוספרה של אונסק"ו, שנועדו ליישב בין שימור המגוון הביולוגי לשימוש בר-קיימא. הם כוללים בדרך כלל אזור ליבה (מוגן בקפדנות), אזור חיץ (למחקר ותיירות אקולוגית), ואזור מעבר (שבו קהילות מקומיות חיות ועובדות באופן בר-קיימא). מודל זה מטפח שיתוף פעולה בין שומרי טבע ואוכלוסיות מקומיות.
• אזורים מוגנים פרטיים ואזורים משומרים על ידי ילידים וקהילות מקומיות (ICCAs): מעבר לאזורים שנקבעו על ידי ממשלות, בעלי קרקעות פרטיים וקהילות ילידים תורמים יותר ויותר להגנה. ICCAs הם משמעותיים במיוחד, ומייצגים טריטוריות ואזורים המשומרים על ידי עמים ילידיים וקהילות מקומיות באמצעות חוקים מסורתיים או אמצעים יעילים אחרים. תפקידם מוכר בעולם כתורם משמעותי למגוון הביולוגי והתרבותי.

ניהול יעיל של אזורים מוגנים כרוך במסגרות משפטיות חזקות, מימון מספק, כוח אדם מיומן, מעורבות קהילתית וניטור מתמיד להפחתת איומים כמו פלישה, ציד בלתי חוקי והשפעות שינויי אקלים.

ניהול משאבים בר-קיימא (ייעור, דיג, חקלאות)

שימור אינו יכול להסתמך רק על הקצאת אזורים בתוליים; עליו להשתלב גם באופן שבו אנו מנהלים ומנצלים משאבי טבע בנוף היבשתי והימי הרחב יותר. ניהול משאבים בר-קיימא שואף לענות על צרכי ההווה מבלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לענות על צרכיהם.

• ייעור בר-קיימא: פרקטיקות כמו כריתה סלקטיבית, תקופות רוטציה ארוכות, ייעור מחדש ותוכניות הסמכה (למשל, מועצת ניהול היערות - FSC) שואפות לנהל יערות לייצור עץ תוך שמירה על המגוון הביולוגי, תפקודי המערכת האקולוגית ויכולת קיבוע הפחמן. זאת בניגוד מוחלט לכריתה גורפת ולכריתה בלתי חוקית.
• דיג בר-קיימא: אמצעים כגון מגבלות שלל, מכסות דיג, הגבלות על ציוד, סגירות עונתיות ותכנון מרחבי ימי חיוניים למניעת דיג יתר ולהגנה על מערכות אקולוגיות ימיות. קידום חקלאות ימית אחראית הממזערת את ההשפעה הסביבתית הוא גם מפתח.
• חקלאות בת-קיימא: פרקטיקות כמו חקלאות אורגנית, אגרופורסטרי (ייעור חקלאי), עיבוד משמר, מחזור יבולים וניהול מזיקים משולב מפחיתות את ההסתמכות על כימיקלים מזיקים, משפרות את בריאות הקרקע, מגבירות את המגוון הביולוגי בחוות (למשל, מאביקים), ומפחיתות את זיהום המים. גישה זו תומכת במגוון הביולוגי לא רק בבתי גידול טבעיים אלא גם בנופים שעברו שינוי על ידי האדם.
• ניהול משאבי מים: ניהול בר-קיימא של משאבי מים מתוקים, כולל אגני נהרות וביצות, הוא קריטי למגוון הביולוגי המימי ולרווחת האדם. זה כרוך באיזון בין שאיבה לבין ספיקות אקולוגיות, הפחתת זיהום ושיקום בתי גידול גדותיים.

שיקום אקולוגי (ייעור מחדש, שיקום ביצות)

במקום שמערכות אקולוגיות נפגעו או נהרסו, מאמצי שיקום שואפים לסייע בהתאוששות שלמותן האקולוגית. זהו לעיתים קרובות תהליך ארוך טווח ומורכב, אך חיוני לתיקון נזקי העבר ולהגברת חוסנן של מערכות אקולוגיות.

• ייעור מחדש (Reforestation) וייעור (Afforestation): נטיעת עצים על אדמה שנכרתה (ייעור מחדש) או על אדמה שלא היה בה יער קודם לכן (ייעור) מסייעת לשקם מערכות אקולוגיות של יער, לספק בית גידול, להילחם בשינויי אקלים באמצעות קיבוע פחמן ולמנוע סחף קרקע. דוגמאות כוללות את יוזמת החומה הירוקה הגדולה באפריקה או פרויקטים נרחבים של שיקום באזורים פגועים באמזונס.
• שיקום ביצות: הקמה מחדש של התפקודים ההידרולוגיים והמאפיינים האקולוגיים של ביצות (למשל, מנגרובים, ביצות, כבול) מסייעת לשקם את תפקידיהן החיוניים בטיהור מים, בקרת שיטפונות, אחסון פחמן וכבתי גידול למגוון ביולוגי ייחודי.
• שיקום שוניות אלמוגים: טכניקות כמו גינון אלמוגים (גידול שברי אלמוגים במשתלות והשתלתם לשוניות פגועות) מיושמות בחלקים שונים של העולם כדי לסייע למערכות אקולוגיות של אלמוגים חולות להתאושש.
• השבה לטבע (Rewilding): גישה שאפתנית זו כוללת שיקום תהליכים טבעיים, ובמקרים מסוימים, החזרה של טורפי-על או אוכלי עשב גדולים לאזור כדי לשקם תפקודים אקולוגיים ולאפשר לדינמיקה טבעית לעצב את הנוף. דוגמאות כוללות מאמצים בחלקים מאירופה להחזיר ביזונים או זאבים.

מאמצי שיקום חייבים להיות מונחים על ידי עקרונות אקולוגיים, לערב קהילות מקומיות ולטפל בגורמי השורש של הפגיעה כדי להיות מוצלחים וברי-קיימא באמת.

מאבק בציד בלתי חוקי ואכיפת חוק

מאבק בסחר בלתי חוקי בחיות בר ובציד בלתי חוקי הוא שיטת שימור ישירה ומיידית, במיוחד עבור מינים המאוימים מאוד. זה כרוך בגישה רב-זרועית:

• סיורי פקחים ומעקב: יחידות קרקעיות נגד ציד בלתי חוקי, המצוידות לעיתים קרובות בטכנולוגיה מתקדמת (רחפנים, GPS, מצלמות מלכודת), מסיירות באופן פעיל באזורים מוגנים כדי להרתיע וללכוד ציידים בלתי חוקיים.
• איסוף מודיעין ורשתות פשע: שיבוש ארגוני הפשע המאורגן העומדים מאחורי הסחר הבלתי חוקי בחיות בר דורש פעולות מודיעין מתוחכמות, שיתוף פעולה חוצה גבולות, ומיקוד בכל שרשרת האספקה, מהציידים ועד לסוחרים ולצרכנים.
• מסגרות משפטיות ועונשים: חוקים לאומיים חזקים נגד ציד וסחר בחיות בר, יחד עם אכיפה יעילה ועונשים מרתיעים, הם חיוניים.
• הפחתת ביקוש: חינוך צרכנים לגבי ההשפעה ההרסנית של מוצרי חיות בר בלתי חוקיים וקמפיינים להפחתת הביקוש בשווקי צרכנות מרכזיים (למשל, עבור שנהב, קרן קרנף) הם אסטרטגיה קריטית לטווח ארוך.

שימור מבוסס קהילה

מתוך הכרה בכך שאזורי מגוון ביולוגי יקרי ערך רבים מיושבים או מנוהלים על ידי קהילות מקומיות, מודלים של שימור מבוסס קהילה (CBC) כוללים העצמה ומעורבות של קהילות אלה במאמצי השימור. גישה זו מכבדת זכויות, מסורות וידע מקומיים, ולעיתים קרובות מובילה לתוצאות בנות-קיימא ושוויוניות יותר.

• חלוקת תועלות: הבטחה שקהילות מקומיות מפיקות תועלות מוחשיות מהשימור (למשל, באמצעות תיירות אקולוגית, קציר בר-קיימא, תעסוקה) מספקת תמריצים להשתתפותן ולניהולן האחראי.
• ניהול משותף: ניהול משותף של משאבים ואזורים מוגנים על ידי סוכנויות ממשלתיות, ארגונים לא ממשלתיים וקהילות מקומיות מבטיח שפרספקטיבות וצרכים מקומיים משולבים בתכנון השימור.
• בניית יכולות: מתן הכשרה, משאבים ותמיכה טכנית לקהילות מקומיות מחזק את יכולתן לנהל ולהגן על משאביהן הטבעיים ביעילות.
• מערכות ידע ילידי: שילוב ידע אקולוגי מסורתי, שהועבר מדור לדור על ידי עמים ילידיים, מוכר יותר ויותר כחיוני להגנה יעילה על המגוון הביולוגי. מערכות ידע אלה מכילות לעיתים קרובות תובנות עמוקות לגבי ניהול משאבים בר-קיימא ויחסים אקולוגיים.

פרויקטים מוצלחים של שימור מבוסס קהילה נמצאים ברחבי העולם, מניהול חיות בר שיתופי בנמיביה ועד לשימור יערות בהובלת קהילות בנפאל, ומדגימים שהשימור יעיל ביותר כאשר הוא עולה בקנה אחד עם פרנסות ושאיפות מקומיות.

שימור אקס-סיטו: הגנה על מינים מחוץ לבתי הגידול הטבעיים שלהם

בעוד ששימור אין-סיטו הוא בעל חשיבות עליונה, לשיטות אקס-סיטו יש תפקיד משלים חיוני, במיוחד עבור מינים בסכנת הכחדה חמורה שבהם הגנה אין-סיטו לבדה עשויה שלא להספיק או כאשר אוכלוסיות הבר אינן בנות-קיימא עוד. שיטות אלה כוללות החזקת מינים מחוץ לסביבתם הטבעית.

גני חיות וגנים בוטניים

גני חיות וגנים בוטניים מודרניים התפתחו מעבר למרכזי תצוגה בלבד והפכו למרכזי שימור חיוניים.

• תוכניות רבייה: גני חיות רבים משתתפים בתוכניות רבייה בשבי המנוהלות בקפידה עבור מינים בסכנת הכחדה (למשל, פנדה ענקית, קונדור קליפורני, ראם ערבי). המטרה היא לעיתים קרובות לשמור על אוכלוסיות מגוונות גנטית שניתן יהיה להשיבן לטבע.
• מחקר: הם מספקים הזדמנויות ייחודיות לחקר הביולוגיה, ההתנהגות והפיזיולוגיה הרבייתית של מינים, דבר שהוא חיוני לתכנון השימור.
• חינוך ומודעות: גני חיות וגנים בוטניים מושכים מיליוני מבקרים מדי שנה, ומציעים פלטפורמות עוצמתיות לחינוך הציבור אודות אובדן המגוון הביולוגי, טיפוח הערכה לחיות הבר, והשראה לפעולת שימור.
• אוספים הורטיקולטוריים: גנים בוטניים מחזיקים אוספים נרחבים של צמחים חיים, כולל מינים נדירים ובסכנת הכחדה, ותורמים לשימור צמחים, מחקר וחינוך ציבורי.

בנקי זרעים ובנקי גנים

מתקנים אלה מאחסנים חומר גנטי (זרעים, נבגים, תרביות רקמה, DNA) לשימור ארוך טווח, ומשמשים כ"גיבוי" למגוון הצמחים ובעלי החיים.

• בנקי זרעים: כספת הזרעים העולמית של סבאלברד בנורווגיה, המכונה לעיתים קרובות "כספת יום הדין", היא אולי הדוגמה המפורסמת ביותר, המאחסנת מיליוני זני יבולים וקרוביהם מהבר. בנקי זרעים חיוניים לביטחון תזונתי ולחוסן חקלאי, מכיוון שהם מגנים על המגוון הגנטי הדרוש לתוכניות השבחת יבולים עתידיות כדי להסתגל לשינויי אקלים, מזיקים ומחלות.
• בנקי גנים (לבעלי חיים): אלה מאחסנים בדרך כלל זרע, ביציות, עוברים או דגימות רקמה בתנאים קריוגניים. למרות שהם מורכבים יותר מבנקי זרעים בשל הביולוגיה הרבייתית הייחודית של בעלי חיים, הם מציעים חבל הצלה חיוני למיני בעלי חיים בסכנת הכחדה חמורה, ומשמרים מגוון גנטי שאחרת היה אובד.

בנקים אלה הם פוליסות ביטוח קריטיות נגד אובדן מינים נרחב ומספקים משאבים להשבה או לתוכניות רבייה בעתיד.

תוכניות רבייה בשבי והשבה לטבע

עבור מינים על סף הכחדה, תוכניות רבייה בשבי בגני חיות או במתקנים מיוחדים יכולות לספק חבל הצלה. המטרה הסופית היא לעיתים קרובות להשיב את הצאצאים לבתי הגידול הטבעיים שלהם, ולחזק או להקים מחדש אוכלוסיות בר.

• תכנון קפדני: תוכניות השבה דורשות תכנון נרחב, כולל הערכת בתי גידול, סינון מחלות, ניהול גנטי של אוכלוסיות בשבי, וניטור לאחר שחרור. סיפורי הצלחה כוללים את הקונדור הקליפורני, החמוס שחור-הרגל, וסוס פרז'וואלסקי.
• אתגרים: השבה יכולה להיות מאתגרת עקב גורמים כמו אובדן התנהגויות טבעיות בשבי, חוסר בבית גידול מתאים, איומים מתמשכים בטבע, וצווארי בקבוק גנטיים באוכלוסיית המייסדים.

שימור בהקפאה (קריופרזרבציה)

שימור בהקפאה כולל שימור חומרים ביולוגיים (כמו זרעים, נבגים, אבקה, זרע, ביציות, עוברים או דגימות רקמה) בטמפרטורות נמוכות במיוחד, בדרך כלל באמצעות חנקן נוזלי. זה עוצר כל פעילות ביולוגית, ומאפשר אחסון ללא הגבלת זמן.

• חומר צמחי: עבור מיני צמחים שלא ניתן לאחסן כזרעים (למשל, פירות טרופיים עם זרעים רקלציטרנטיים), שימור בהקפאה של קודקודי צמיחה או רקמות אחרות הוא שיטת אקס-סיטו חיונית.
• חומר גנטי של בעלי חיים: עבור בעלי חיים, בנקים קריוגניים מאחסנים זרע, ביציות ועוברים, ומציעים פוטנציאל לטכנולוגיות רבייה עתידיות (למשל, הזרעה מלאכותית, הפריה חוץ-גופית) להחיות אוכלוסיות או להכניס מגוון גנטי. טכנולוגיה זו נמצאת בחזית המאמצים להציל מינים כמו הקרנף הלבן הצפוני, שנותרו ממנו רק פרטים בודדים.

מדיניות, חקיקה ושיתוף פעולה בינלאומי

הגנה יעילה על המגוון הביולוגי דורשת מסגרות משפטיות חזקות ברמה הלאומית והבינלאומית, יחד עם פעולת מדיניות מתואמת. שימור הוא מטבעו נושא חוצה-גבולות, שכן מינים נודדים ומערכות אקולוגיות משתרעות על פני גבולות מדיניים.

אסטרטגיות ותוכניות פעולה לאומיות למגוון ביולוגי (NBSAPs)

תחת אמנת המגוון הביולוגי (CBD), כמעט כל המדינות נדרשות לפתח וליישם NBSAPs. אלו הם מכשירי תכנון לאומיים המפרטים כיצד מדינה מתכוונת למלא את יעדי ה-CBD, וקובעים יעדים וסדרי עדיפויות לאומיים לשימור המגוון הביולוגי ושימוש בר-קיימא. הם משלבים שיקולי מגוון ביולוגי בתוכניות, תוכניות ומדיניות סקטוריאליות או בין-סקטוריאליות רלוונטיות, ומשמשים כתוכנית-אב לפעולה לאומית.

אמנות והסכמים בינלאומיים

מערך של הסכמים בינלאומיים מספק את עמוד השדרה המשפטי והמדיני להגנה על המגוון הביולוגי העולמי:

• אמנת המגוון הביולוגי (CBD): אמנה בינלאומית היסטורית זו, שנחתמה בפסגת כדור הארץ ב-1992, כוללת שלוש מטרות עיקריות: שימור המגוון הביולוגי, שימוש בר-קיימא במרכיביו, וחלוקה הוגנת ושוויונית של התועלות הנובעות מניצול משאבים גנטיים. היא קובעת מסגרת עולמית לפעולה לאומית ושיתוף פעולה בינלאומי. פרוטוקולים מרכזיים תחת ה-CBD כוללים את פרוטוקול קרטחנה על בטיחות ביולוגית ואת פרוטוקול נגויה על גישה וחלוקת תועלות.
• אמנת הסחר הבינלאומי במינים של חיות בר וצמחי בר הנתונים בסכנת הכחדה (CITES): אמנת CITES מווסתת את הסחר הבינלאומי בפרטים של חיות בר וצמחים כדי להבטיח שסחר כזה אינו מאיים על הישרדותם. היא מפרטת מינים בנספחים לפי רמת האיום עליהם, ומטילה דרגות שונות של פיקוח על הסחר בהם. היא חיונית למאבק בסחר הבלתי חוקי בחיות בר.
• אמנת רמסר על שטחי מים (Wetlands): אמנה בין-ממשלתית זו מספקת את המסגרת לפעולה לאומית ושיתוף פעולה בינלאומי לשימור ושימוש מושכל בשטחי מים ומשאביהם. היא מכירה בשטחי מים כמערכות אקולוגיות חשובות ביותר לשימור המגוון הביולוגי ולרווחת האנושות.
• אמנת המינים הנודדים (CMS או אמנת בון): אמנת CMS שואפת לשמר מינים נודדים יבשתיים, ימיים ועופות לאורך כל טווח תפוצתם. היא מעודדת שיתוף פעולה בינלאומי להגנה על מינים החוצים גבולות לאומיים במהלך מחזורי חייהם.
• אמנת המורשת העולמית של אונסק"ו: למרות שהיא רחבה יותר ממגוון ביולוגי בלבד, אתרי מורשת עולמית רבים מוגדרים בשל ערכם הטבעי האוניברסלי יוצא הדופן, ומגינים על מערכות אקולוגיות ותכונות גיאולוגיות ייחודיות (למשל, איי גלאפגוס, הפארק הלאומי סגרמאטה).

תסקירי השפעה על הסביבה (EIAs)

תסקירי השפעה על הסביבה הם כלים פרוצדורליים המשמשים בעולם להערכת ההשלכות הסביבתיות של תוכנית, מדיניות, תכנית או פרויקט מוצעים לפני קבלת ההחלטה להתקדם עם הפעולה המוצעת. על ידי זיהוי השפעות פוטנציאליות על המגוון הביולוגי (אובדן בתי גידול, זיהום, הפרעה) בשלב מוקדם של תהליך התכנון, תסקירים אלה יכולים להנחות שינויים בתכנון, אמצעי הפחתה, או אפילו החלטה לעצור פרויקט אם ההשפעות אינן קבילות. גישה פרואקטיבית זו חיונית למניעת אובדן מגוון ביולוגי במקום רק להגיב לו.

יעדים לפיתוח בר-קיימא (SDGs)

אג'נדה 2030 לפיתוח בר-קיימא של האו"ם כוללת 17 יעדים לפיתוח בר-קיימא, שרבים מהם קשורים במישרין או בעקיפין למגוון ביולוגי. באופן ספציפי, יעד 14 (חיים מתחת למים) ויעד 15 (חיים על פני היבשה) מכוונים ישירות לשימור ושימוש בר-קיימא באוקיינוסים, ימים, משאבים ימיים, מערכות אקולוגיות יבשתיות, יערות ומגוון ביולוגי. ה-SDGs מספקים קריאה אוניברסלית לפעולה לסיום העוני, הגנה על כדור הארץ והבטחת שגשוג לכל, מתוך הכרה שהגנת הסביבה, כולל המגוון הביולוגי, היא חלק בלתי נפרד ממטרות אלה.

מימון ירוק ותמריצים כלכליים

המימון לשימור המגוון הביולוגי לרוב אינו מספיק. מנגנוני מימון ירוק שואפים לגייס משאבים פיננסיים לפרויקטים ברי-קיימא סביבתית.

• תשלומים עבור שירותי מערכת אקולוגית (PES): גישה חדשנית זו כוללת תשלום לבעלי קרקעות או קהילות כדי לשמור או לשפר שירותי מערכת אקולוגית (למשל, קיבוע פחמן, טיהור מים, בית גידול למגוון ביולוגי) המועילים לאחרים. לדוגמה, עיר במורד הזרם עשויה לשלם לבעלי קרקעות במעלה הזרם כדי להגן על יערות המווסתים את זרימת המים ואיכותם.
• המרת חוב בטבע (Debt-for-Nature Swaps): בהסדרים אלה, חלק מהחוב החיצוני של מדינה מתפתחת נמחל בתמורה להתחייבויות להשקיע בתוכניות שימור סביבתיות מקומיות.
• קיזוז מגוון ביולוגי (Biodiversity Offsets): למרות שהם שנויים במחלוקת, קיזוזי מגוון ביולוגי שואפים להשיג "אפס אובדן נטו" או אפילו "רווח נטו" של מגוון ביולוגי על ידי פיצוי על השפעות בלתי נמנעות של פרויקטי פיתוח באמצעות פעולות שימור במקומות אחרים. הם דורשים תכנון וניטור קפדניים כדי להיות יעילים באמת ולא רק "רישיון להרוס".
• סיום סובסידיות מזיקות: רפורמה או ביטול סובסידיות המקדמות פרקטיקות הרסניות לסביבה (למשל, דלקים מאובנים, חקלאות בלתי בת-קיימא, דיג יתר) יכולים להפנות כספים לחלופות בנות-קיימא ולהפחית לחצים על המגוון הביולוגי.

מחקר, ניטור וטכנולוגיה

הבנה מדעית והתקדמות טכנולוגית הם מאפשרים קריטיים להגנה יעילה על המגוון הביולוגי, ומספקים את הנתונים, הכלים והתובנות הדרושים לזיהוי איומים, תכנון התערבויות ומדידת הצלחה.

מצאי ומיפוי מגוון ביולוגי

לפני שנוכל להגן על מינים, אנחנו צריכים לדעת מה קיים והיכן. מצאי מגוון ביולוגי (סקרים שיטתיים של מינים ומערכות אקולוגיות) ופרויקטי מיפוי (באמצעות GIS להמחשת תפוצת מינים, בתי גידול ואזורים מוגנים) מספקים נתוני בסיס יסודיים. יוזמות עולמיות כמו מתקן המידע העולמי על מגוון ביולוגי (GBIF) מאגדות נתוני מגוון ביולוגי מאלפי מוסדות ברחבי העולם, והופכות אותם לנגישים באופן פתוח למחקר וקביעת מדיניות.

חישה מרחוק ו-GIS (מערכות מידע גיאוגרפיות)

תמונות לוויין, צילומי אוויר וטכנולוגיית רחפנים, בשילוב עם GIS, חוללו מהפכה בניטור המגוון הביולוגי.

• מיפוי בתי גידול וזיהוי שינויים: חישה מרחוק מאפשרת מיפוי חוזר בקנה מידה גדול של שינויים בכיסוי הקרקע, כריתת יערות, אובדן ביצות וקיטוע בתי גידול, ומספקת נתונים בזמן אמת על הידרדרות סביבתית.
• מעקב אחר חיות בר: קולרי GPS על בעלי חיים מספקים נתונים על דפוסי תנועה, שימוש בבתי גידול ונתיבי נדידה, החיוניים לתכנון אזורים מוגנים ומסדרונות אקולוגיים.
• אכיפה: תמונות לוויין יכולות לזהות כריתת עצים, כרייה או פעילויות ציד בלתי חוקיות באזורים מרוחקים, ולסייע לאכיפת החוק.

ברקוד DNA וגנומיקה

התקדמות בטכנולוגיות גנטיות מציעה כלים רבי עוצמה למדע המגוון הביולוגי ולשימור.

• ברקוד DNA: שימוש ברצפי DNA קצרים וסטנדרטיים (כמו ברקוד) לזיהוי מינים במהירות ובדייקנות. זהו כלי יקר ערך לזיהוי מינים, במיוחד למינים קריפטיים, פגיות, או חומרים מעובדים (למשל, זיהוי עץ בלתי חוקי, מיני דגים בשווקים, או מינים בתכולת מעי).
• גנומיקה: חקר הגנום השלם של אורגניזמים מספק תובנות לגבי מגוון גנטי, מבנה אוכלוסייה, היסטוריה אבולוציונית והסתגלות. מידע זה קריטי לתכנון תוכניות רבייה יעילות, הבנת פגיעות המינים לשינויי אקלים, וזיהוי אוכלוסיות הדורשות הגנה דחופה.

מדע אזרחי

מעורבות הציבור באיסוף נתונים באמצעות יוזמות מדע אזרחי מרחיבה באופן משמעותי את יכולת הניטור ומעלה את המודעות. פרויקטים כמו eBird (לתצפיות על ציפורים), iNaturalist (לכל צורות החיים), או סקרי צמחים וחרקים מקומיים מאפשרים למיליוני אנשים לתרום נתונים אקולוגיים יקרי ערך. זה לא רק אוסף כמויות עצומות של מידע, אלא גם מטפח תחושת בעלות וחיבור למגוון הביולוגי המקומי בקרב המשתתפים.

אתגרים בהגנת המגוון הביולוגי

למרות מגוון השיטות הזמינות, הגנת המגוון הביולוגי מתמודדת עם אתגרים משמעותיים, מורכבים וקשורים זה בזה ברחבי העולם.

פערי מימון

אחד האתגרים הנפוצים ביותר הוא פער המימון המשמעותי. המשאבים הכספיים המוקצים לשימור המגוון הביולוגי קטנים בהרבה מקנה המידה של המשבר. מדינות מתפתחות רבות, העשירות במגוון ביולוגי, חסרות את המשאבים המקומיים ליישום תוכניות שימור יעילות, ניהול אזורים מוגנים, או מאבק בפשיעה סביבתית. מימון בינלאומי, על אף שהוא מועיל, לרוב אינו מספיק לנדרש, מה שמוביל לפארקים עם חוסר בכוח אדם, אכיפה מוגבלת ומחקר בלתי מספק.

חולשות בממשל ובאכיפה

ממשל חלש, שחיתות וחוסר באכיפת חוק יעילה מערערים את מאמצי השימור בחלקים רבים של העולם. פעילויות בלתי חוקיות כמו ציד, כריתת עצים בלתי חוקית ופלישה לקרקעות משגשגות לעיתים קרובות במקומות שבהם המסגרות הרגולטוריות חלשות או שאינן נאכפות. חוסר יציבות פוליטית וסכסוכים יכולים גם להסיט תשומת לב ומשאבים מהשימור, ולהוביל להידרדרות סביבתית משמעותית.

לחצים חברתיים-כלכליים

עוני, חוסר ביטחון תזונתי וגידול אוכלוסין מהיר באזורים עשירים במגוון ביולוגי יוצרים לעיתים קרובות לחץ עצום על משאבי הטבע. קהילות מקומיות עשויות להסתמך ישירות על משאבי טבע לפרנסתן, מה שמוביל לפרקטיקות בלתי בנות-קיימא אם אין הזדמנויות כלכליות חלופיות זמינות. איזון בין צרכי פיתוח אנושיים לבין יעדי שימור דורש תכנון קפדני, פתרונות שוויוניים וגישות משתפות.

מורכבות שינויי האקלים

ההשפעה המתפשטת והמואצת של שינויי האקלים מציגה שכבה של מורכבות להגנת המגוון הביולוגי. מאמצי שימור חייבים כעת להתחשב בתחומי תפוצה משתנים של מינים, מערכות אקולוגיות משתנות, ותדירות מוגברת של אירועים קיצוניים. אזורים מוגנים שתוכננו לתנאים אקלימיים נוכחיים עלולים להפוך פחות יעילים עבור מיני המטרה שלהם בעתיד, מה שמחייב אסטרטגיות ניהול דינמיות ומסתגלות. קנה המידה של משבר האקלים לרוב מכריע את מאמצי השימור המקומיים.

מודעות ומעורבות ציבורית

למרות התודעה הסביבתית הגוברת, חלק ניכר מאוכלוסיית העולם עדיין אינו מודע לחומרת אובדן המגוון הביולוגי, להשלכותיו על רווחת האדם, או לפעולות שהם יכולים לנקוט. חוסר רצון ציבורי ופוליטי יכול להפריע ליישום מדיניות, גיוס מימון ואימוץ פרקטיקות בנות-קיימא. גישור על הפער בין הבנה מדעית לפעולה ציבורית הוא אתגר מתמשך.

הדרך קדימה: גישות משולבות ופעולה קולקטיבית

התמודדות עם משבר המגוון הביולוגי דורשת גישה הוליסטית ומשולבת החורגת ממאמצי שימור נפרדים כדי להטמיע את המגוון הביולוגי בכל היבטי החברה האנושית. היא דורשת שיתוף פעולה עולמי חסר תקדים, חדשנות ושינוי יסודי ביחסינו עם עולם הטבע.

הטמעת המגוון הביולוגי (Mainstreaming)

זה כרוך בשילוב שיקולי מגוון ביולוגי במדיניות ותכנון סקטוריאליים בחקלאות, ייעור, דיג, פיתוח עירוני, תשתיות ואנרגיה. במקום להתייחס למגוון הביולוגי כנושא סביבתי נפרד, יש להכיר בו כחלק בלתי נפרד מפיתוח כלכלי, הפחתת עוני ובריאות האדם. דוגמאות כוללות קידום פיתוח תשתיות ידידותי למגוון ביולוגי (למשל, מעברי חיות בר), שילוב ערכי מגוון ביולוגי בחשבונאות הלאומית, והתאמת סובסידיות חקלאיות לתוצאות אקולוגיות.

פתרונות מבוססי-טבע (NbS)

פתרונות מבוססי-טבע הם פעולות להגנה, ניהול בר-קיימא ושיקום של מערכות אקולוגיות טבעיות או שעברו שינוי, המתמודדות עם אתגרים חברתיים באופן יעיל ומסתגל, ובמקביל מספקות יתרונות לרווחת האדם ולמגוון הביולוגי. לדוגמה, שיקום מנגרובים יכול להגן על קהילות חוף מפני סערות (אתגר חברתי) תוך מתן בתי גידול חיוניים לדגים (יתרון למגוון ביולוגי). דוגמאות אחרות כוללות הגנה על ביצות לטיהור מים, שיקום יערות לקיבוע פחמן ובקרת שיטפונות, וגינון עירוני להפחתת חום ושיפור איכות האוויר. פתרונות מבוססי-טבע מציעים דרך רבת עוצמה להשגת מטרות מרובות בו זמנית.

ידע וזכויות ילידיים

הכרה ותמיכה בזכויות, במערכות הממשל ובידע האקולוגי המסורתי של עמים ילידיים וקהילות מקומיות הן בעלות חשיבות עליונה. קהילות אלה חיות לעיתים קרובות באזורים המגוונים ביותר ביולוגית בעולם וניהלו אותם באופן בר-קיימא במשך מאות שנים. הפרקטיקות שלהן, כגון אגרופורסטרי מסורתי, חקלאות מחזורית וקשרים רוחניים לאדמה, מציעות לקחים יקרי ערך לשימור עכשווי. העצמתן כמנהלות של אדמות אבותיהן אינה רק ציווי אתי אלא גם אסטרטגיית שימור יעילה ביותר.

חדשנות טכנולוגית

השקעה מתמשכת בטכנולוגיות חדשניות ופריסתן תהיה חיונית. זה כולל בינה מלאכותית לניתוח נתונים ומידול חיזוי, חישה מרחוק מתקדמת לניטור איומים בזמן אמת, עריכת גנים לעמידות למחלות במינים בסכנת הכחדה (תוך שיקול דעת אתי קפדני), ובלוקצ'יין למעקב אחר שרשראות אספקה חוקיות ומאבק בסחר בלתי חוקי. טכנולוגיה יכולה לשפר את היעילות, קנה המידה והדיוק של התערבויות שימור.

חינוך ומעורבות ציבורית

טיפוח הבנה והערכה ציבורית עמוקה יותר למגוון הביולוגי הוא יסודי. זה כולל חינוך פורמלי בכל הרמות, קמפיינים למודעות ציבורית, תקשורת מדעית נגישה, וקידום יוזמות מדע אזרחי. טיפוח אתיקת שימור עולמית הרואה במגוון הביולוגי מורשת ואחריות משותפת הוא חיוני להצלחה ארוכת טווח. מעורבות של צעירים, באמצעות תוכניות חינוכיות והעצמתם כסוכני שינוי, חיונית במיוחד למאמצי שימור עתידיים.

מסקנה: אחריותנו המשותפת

אתגר אובדן המגוון הביולוגי הוא עצום, אך כך גם יכולתנו לפעולה קולקטיבית. הבנת המערך המגוון של שיטות ההגנה, מהקמת אזורים מוגנים ושיקום מערכות אקולוגיות פגועות ועד לניסוח הסכמים בינלאומיים ושימוש בטכנולוגיה מתקדמת, חושפת דרך ברורה קדימה. אף שיטה אחת אינה פתרון קסם; במקום זאת, נדרש יישום סינרגטי של אסטרטגיות אלה, המותאם להקשרים מקומיים ומונחה על ידי שיתוף פעולה עולמי.

המגוון הביולוגי אינו מותרות אופציונלית; הוא עצם מארג החיים המקיים אותנו. הגנתו אינה באחריותן הבלעדית של ממשלות או מדענים; זהו ציווי משותף לכל פרט, קהילה, עסק ומדינה. על ידי אימוץ פרקטיקות בנות-קיימא, תמיכה ביוזמות שימור, תמיכה בחוקי סביבה חזקים, וחינוך עצמנו ואחרים, כולנו יכולים לתרום להגנה על המגוון יוצא הדופן של כדור הארץ. הזמן לפעולה נחרצת וקולקטיבית הוא עכשיו, כדי להבטיח כוכב לכת משגשג ומגוון ביולוגית לדורות הנוכחיים והבאים.

תובנות מעשיות לאזרחי העולם

• תמכו בצריכה בת-קיימא: בחרו מוצרים ממקורות ברי-קיימא, בעלי הסמכה (למשל, FSC לעץ, MSC למאכלי ים), ומזערו את טביעת הרגל הצרכנית הכוללת שלכם. הפחיתו פסולת, במיוחד פלסטיק.
• פעלו לשינוי מדיניות: צרו קשר עם נבחרי הציבור שלכם, תמכו בארגונים סביבתיים, ופעלו למען חוקי ומדיניות הגנה חזקים יותר על המגוון הביולוגי ברמה המקומית, הלאומית והבינלאומית.
• למדו את עצמכם ואחרים: למדו עוד על סוגיות מגוון ביולוגי מקומיות ועולמיות. שתפו את הידע שלכם עם חברים, משפחה וקהילות כדי להעלות את המודעות.
• השתתפו במדע אזרחי: הצטרפו לפרויקטים של מדע אזרחי מקומיים או עולמיים (למשל, iNaturalist, eBird) כדי לתרום נתונים יקרי ערך לניטור ומחקר של המגוון הביולוגי.
• תמכו בארגוני שימור: תרמו או התנדבו בארגונים בעלי מוניטין הפועלים להגנה על המגוון הביולוגי, הן במקום והן בעולם.
• הפחיתו את טביעת הרגל הפחמנית שלכם: שינויי אקלים הם גורם מרכזי לאובדן המגוון הביולוגי. אמצו פרקטיקות המפחיתות את פליטת גזי החממה שלכם (למשל, יעילות אנרגטית, תחבורה ציבורית, תזונה עשירה בצמחים).
• כבדו אזורים מוגנים: בעת ביקור בפארקים לאומיים או שמורות טבע, פעלו לפי ההנחיות, הישארו בשבילים מסומנים, והימנעו מהפרעה לחיות בר או הסרת אלמנטים טבעיים.
• היו תיירים אחראים: בחרו מפעילי תיירות ידידותיים לסביבה, הימנעו מפעילויות הפוגעות בחיות בר (למשל, מפגשים לא אתיים עם בעלי חיים), וכבדו תרבויות וסביבות מקומיות.
• היו מעורבים מקומית: השתתפו במבצעי ניקיון מקומיים, פרויקטים לשיקום בתי גידול, או גינות קהילתיות המקדמות מגוון ביולוגי מקומי.
• הבינו את הקשרים ההדדיים: הכירו בכך שלאובדן מגוון ביולוגי בחלק אחד של העולם יכולות להיות השלכות גלובליות. תמכו בפתרונות המטפלים בגורמי השורש ומקדמים שוויון.