ההשפעה הסביבתית והכלכלית של דיג במים עמוקים: פרספקטיבה גלובלית

דיג במים עמוקים, הפרקטיקה של איסוף חיים ימיים בעומקים העולים בדרך כלל על 200 מטרים, הפך לתעשייה גלובלית משמעותית. בעוד שהוא מספק מקור מזון והזדמנות כלכלית לחלק, השפעתו על הסביבה ועל הקיימות ארוכת הטווח של מערכות אקולוגיות ימיות היא נושא לדאגה גוברת. פוסט בלוג זה יחקור את ההשפעות הרב-גוניות של דיג במים עמוקים, תוך בחינת תוצאותיו האקולוגיות, המניעים הכלכליים שלו, והאתגרים בהבטחת ניהול משאבים אחראי בקנה מידה עולמי.

הבנת דיג במים עמוקים

דיג במים עמוקים כולל מגוון שיטות, שלכל אחת מהן טביעת רגל סביבתית משלה. הבנת שיטות אלו חיונית להערכת השפעתן:

• דיג מכמורת קרקעית: שיטה זו כוללת גרירת רשת גדולה לאורך קרקעית הים, הלוכדת באופן בלתי מובחן כל מה שבדרכה. זוהי אחת מצורות הדיג ההרסניות ביותר במים עמוקים.
• דיג מכמורת אמצע-מים: רשתות נגררות דרך עמודת המים, ומכוונות ללהקות דגים. בעוד שהיא פחות הרסנית לקרקעית הים מדיג מכמורת קרקעית, היא עדיין יכולה להשפיע על מינים שאינם מיני מטרה.
• דיג במערך חכות: חוט ארוך עם קרסים ופיתיונות נפרס, ולעיתים קרובות נמתח לאורך קילומטרים. שלל לוואי, הלכידה הבלתי מכוונת של מינים שאינם מיני מטרה כמו עופות ים וצבי ים, מהווה דאגה משמעותית.
• דיג במלכודות: מלכודות או סירים מונחים על קרקעית הים כדי לתפוס סרטנים וחסרי חוליות אחרים. שיטה זו נחשבת בדרך כלל פחות הרסנית מדיג מכמורות אך עדיין יכולה להיות לה השפעות מקומיות.

מיני המטרה בדיג במים עמוקים משתנים בהתאם לאזור, אך לעיתים קרובות כוללים צלחתן (orange roughy), שן-סור פטגוני (דג בס צ'יליאני), מינים שונים של בקלה וזהבון, ושרימפס וסרטנים של מים עמוקים. מינים אלו הם לעיתים קרובות בעלי צמיחה איטית וחיים ארוכים, מה שהופך אותם לפגיעים במיוחד לדיג יתר.

ההשפעות הסביבתיות

הרס בתי גידול במים עמוקים

ההשפעה המיידית והנראית ביותר של דיג במים עמוקים היא הרס בתי גידול בקרקעית הים. דיג מכמורת קרקעית, בפרט, הוא הרסני ביותר, ומשטח מערכות אקולוגיות מורכבות כגון:

• הרי מצולה: הרים תת-ימיים המהווים מוקדי מגוון ביולוגי, התומכים בקהילות ייחודיות של אלמוגים, ספוגים ודגים. דיג מכמורות יכול למחוק את המערכות האקולוגיות השבריריות הללו.
• אלמוגי מים קרים: אלמוגים אלו בעלי צמיחה איטית יוצרים מבנים מורכבים המספקים בתי גידול למגוון רחב של מינים. הם ניזוקים בקלות על ידי ציוד מכמורת ולוקח להם מאות שנים להתאושש.
• שדות ספוגים במים עמוקים: בדומה לשוניות אלמוגים, שדות ספוגים מספקים בתי גידול ואזורי אומנה למינים רבים. דיג מכמורות יכול להרוס את המבנים השבריריים הללו.

הרס בתי גידול אלה לא רק מפחית את המגוון הביולוגי אלא גם משבש את התפקודים האקולוגיים שהם מספקים, כגון קיבוע פחמן ומחזור חומרים מזינים. לדוגמה, מחקרים הראו כי דיג מכמורות יכול לשחרר כמויות משמעותיות של פחמן המאוחסן בקרקעית הים, ובכך לתרום לשינויי אקלים. דוגמה להרס זה ניתן לראות במים מול חופי ניו זילנד, שם דיג מכמורת קרקעית נרחב גרם נזק חמור למערכות אקולוגיות של הרי מצולה.

דיג יתר ודלדול אוכלוסיות דגים

מיני דגים רבים של מים עמוקים הם בעלי צמיחה איטית, בגרות מאוחרת ושיעורי רבייה נמוכים. זה הופך אותם לפגיעים במיוחד לדיג יתר. לאחר שאוכלוסייה מתדלדלת, יכולים לחלוף עשרות שנים, או אפילו מאות שנים, עד שתתאושש. כמה דוגמאות למיני מים עמוקים שנפגעו מדיג יתר כוללות:

• צלחתן (Hoplostethus atlanticus): מין זה, המצוי באוקיינוסים האטלנטי, השקט וההודי, נוצל בכבדות באזורים רבים, מה שהוביל לירידות משמעותיות באוכלוסייה.
• שן-סור פטגוני (Dissostichus eleginoides): ידוע גם כדג בס צ'יליאני, מין זה היה מטרה לדיג חוקי ובלתי חוקי כאחד, מה שהוביל לדאגות לגבי קיימותו. דיג בלתי חוקי, בלתי מדווח ובלתי מפוקח (IUU) נרחב השפיע משמעותית על אוכלוסיות באוקיינוס הדרומי, במיוחד סביב איים תת-אנטארקטיים.
• כרישי מים עמוקים: מינים רבים של כרישי מים עמוקים נתפסים כשלל לוואי או ניצודים בשל סנפיריהם וכבדיהם. שיעורי הרבייה האיטיים שלהם הופכים אותם לפגיעים ביותר לדיג יתר.

דלדול אוכלוסיות דגים אלו לא רק משפיע על המערכת האקולוגית הימית אלא גם גורם להשלכות כלכליות על ענפי הדיג התלויים בהם. יתר על כן, הסרת טורפי-על יכולה לגרום להשפעות מדורגות על מארג המזון, ולשנות את המבנה והתפקוד של מערכות אקולוגיות שלמות.

שלל לוואי והשלכות

שלל לוואי, הלכידה הבלתי מכוונת של מינים שאינם מיני מטרה, מהווה בעיה משמעותית בדיג במים עמוקים. מינים רבים, כולל עופות ים, יונקים ימיים, צבים ודגים שאינם מיני מטרה, נתפסים ולעיתים קרובות מושלכים, מתים או פצועים. כמה דוגמאות לבעיות שלל לוואי כוללות:

• שלל לוואי של עופות ים בדיג במערך חכות: אלבטרוסים ויסעורים פגיעים במיוחד להיתפס בקרסי מערך החכות. הדבר הוביל לירידות משמעותיות באוכלוסיות מסוימות של עופות ים, במיוחד באוקיינוס הדרומי.
• שלל לוואי של יונקים ימיים בדיג מכמורות: דולפינים ופוקנות עלולים להסתבך ברשתות מכמורת, מה שמוביל לפציעה או מוות.
• שלל לוואי של כרישי מים עמוקים: מינים רבים של כרישי מים עמוקים נתפסים כשלל לוואי בדיג מכמורות ובמערכי חכות. שיעורי הרבייה האיטיים שלהם הופכים אותם לפגיעים במיוחד למקור תמותה נוסף זה.

השלל המושלך מייצג בזבוז משמעותי של משאבים ימיים ויכולות להיות לו השפעות מזיקות על המערכת האקולוגית. דגים מושלכים יכולים למשוך אוכלי נבלות, לשנות את דינמיקת מארג המזון ועלולים לשבש תהליכים טבעיים.

השפעות על מערכות אקולוגיות ימיות

להשפעות המשולבות של הרס בתי גידול, דיג יתר ושלל לוואי יכולות להיות השלכות עמוקות על מערכות אקולוגיות ימיות. השפעות אלו יכולות לכלול:

• אובדן מגוון ביולוגי: הרס בתי גידול והסרת מינים יכולים להוביל לירידה במגוון הביולוגי, ולהפוך את המערכות האקולוגיות לפחות עמידות לשינויים.
• שינוי במבנה מארג המזון: הסרת טורפי-על או מיני מפתח יכולה לגרום להשפעות מדורגות על מארג המזון, ולשנות את השפע והתפוצה של מינים אחרים.
• שיבוש תפקודי המערכת האקולוגית: הרס בתי גידול ושינוי מבנה מארג המזון יכולים לשבש תפקודים חשובים של המערכת האקולוגית, כגון קיבוע פחמן ומחזור חומרים מזינים.

להשפעות אלו יכולות להיות השלכות ארוכות טווח על בריאותו ופריונו של האוקיינוס. דוגמה קונקרטית היא הירידה בקהילות מסוימות של ספוגים ואלמוגים שהן אזורי אומנה קריטיים למינים של דגים מסחריים במספר אזורים ברחבי העולם.

המניעים הכלכליים

למרות החששות הסביבתיים, דיג במים עמוקים ממשיך להיות פעילות כלכלית משמעותית. המניעים הכלכליים מאחורי תעשייה זו כוללים:

ביקוש גבוה למאכלי ים

הביקוש העולמי למאכלי ים גובר, מונע על ידי גידול אוכלוסין והכנסות עולות. מיני דגים של מים עמוקים, כגון צלחתן ושן-סור פטגוני, מוערכים מאוד בשווקים רבים ומשיגים מחירים גבוהים. ביקוש זה יוצר תמריץ חזק לחברות דיג להתמקד במינים אלה, אפילו בסביבות מרוחקות ומאתגרות. שווקים באירופה, צפון אמריקה ואסיה הם מניעים חזקים במיוחד של ביקוש זה.

התקדמות טכנולוגית

התקדמות בטכנולוגיית הדיג אפשרה גישה וניצול של משאבי מים עמוקים שבעבר לא היו נגישים. התקדמות זו כוללת:

• מערכות סונאר מתוחכמות: משמשות לאיתור להקות דגים בעומקים גדולים.
• ציוד מכמורת מתקדם: מתוכנן לעמוד בלחץ ובשחיקה של סביבת המים העמוקים.
• GPS ותקשורת לוויינית: משמשים לניווט ותקשורת, ומאפשרים לספינות דיג לפעול באזורים מרוחקים.

טכנולוגיות אלו הגבירו את היעילות והרווחיות של דיג במים עמוקים, ותמרצו עוד יותר את ניצול משאבים אלה.

היעדר רגולציה יעילה

המים הבינלאומיים, אזורים שמעבר לתחום השיפוט הלאומי, קשים במיוחד לרגולציה. היעדר רגולציה יעילה זה אפשר לדיג בלתי חוקי, בלתי מדווח ובלתי מפוקח (IUU) לפרוח, ולערער את המאמצים לנהל את הדיג במים עמוקים באופן בר-קיימא. האוקיינוס הדרומי, למשל, היה מוקד לדיג IUU המכוון לשן-סור פטגוני. היעדר תקנות מחמירות ואכיפה באזורים כלכליים בלעדיים (EEZs) רבים תורם גם הוא לבעיה.

אתגרי הניהול בר-הקיימא

הבטחת ניהול בר-קיימא של דיג במים עמוקים היא אתגר מורכב, הדורש שיתוף פעולה בינלאומי, רגולציה יעילה ופתרונות חדשניים.

שיתוף פעולה בינלאומי

אוכלוסיות דגים רבות במים עמוקים הן חוצות גבולות, כלומר הן נודדות על פני גבולות לאומיים ולתוך המים הבינלאומיים. ניהול יעיל של אוכלוסיות אלו דורש שיתוף פעולה בינלאומי בין המדינות שדגות אותן. שיתוף פעולה זה יכול להתבצע באמצעות ארגוני ניהול דיג אזוריים (RFMOs), האחראים על קביעת מכסות דיג ויישום אמצעי ניהול לדגה ספציפית. ארגון הדיג של צפון-מערב האוקיינוס האטלנטי (NAFO) והוועדה לשימור משאבי החי הימיים של אנטארקטיקה (CCAMLR) הן דוגמאות לארגוני RFMOs המנהלים דיג במים עמוקים. עם זאת, יעילותם של ארגוני RFMOs נפגעת לעיתים קרובות מהיעדר כוח אכיפה, אינטרסים לאומיים מתנגשים ונתונים מדעיים לא מספקים.

רגולציה יעילה

רגולציה יעילה חיונית למניעת דיג יתר והגנה על בתי גידול במים עמוקים. זה כולל:

• קביעת מכסות דיג על בסיס ייעוץ מדעי: מכסות הדיג צריכות להתבסס על הנתונים המדעיים הטובים ביותר הזמינים ולהיקבע ברמות המאפשרות לאוכלוסיות הדגים להתאושש ולהישאר בנות-קיימא.
• יישום אזורים ימיים מוגנים (MPAs): אזורים ימיים מוגנים יכולים להגן על בתי גידול פגיעים במים עמוקים מפרקטיקות דיג הרסניות, כגון דיג מכמורת קרקעית. אזורים מוגנים אלה יכולים לשמש כמקלטים לדגים וחיים ימיים אחרים, ולאפשר לאוכלוסיות להתאושש ולזלוג לאזורים הסובבים. המונומנט הימי הלאומי פפהאנאומוקואקאה באיי הוואי הצפון-מערביים הוא דוגמה לאזור ימי מוגן גדול המגן על בתי גידול במים עמוקים.
• אכיפת תקנות ומאבק בדיג IUU: אכיפה יעילה חיונית להבטחת ציות לתקנות ומניעת דיג IUU. הדבר דורש מערכות ניטור, בקרה ופיקוח (MCS) חזקות, וכן עונשים יעילים על הפרות. שיתוף פעולה בינלאומי חיוני למאבק בדיג IUU במים הבינלאומיים.
• יישום הגבלות על ציוד דיג: הגבלות על סוגי ציוד הדיג שניתן להשתמש בהם באזורים מסוימים יכולות לסייע בהפחתת שלל הלוואי והנזק לבתי הגידול. לדוגמה, איסור על דיג מכמורת קרקעית באזורים רגישים יכול להגן על בתי גידול פגיעים במים עמוקים.

פתרונות חדשניים

בנוסף לשיתוף פעולה בינלאומי ורגולציה יעילה, יש צורך בפתרונות חדשניים כדי להתמודד עם אתגרי הדיג בר-הקיימא במים עמוקים. פתרונות אלו יכולים לכלול:

• פיתוח ציוד דיג סלקטיבי יותר: פיתוח ציוד דיג סלקטיבי יותר יכול לסייע בהפחתת שלל הלוואי ולמזער את ההשפעה על מינים שאינם מיני מטרה.
• שימוש בטכנולוגיית לוויין לניטור ואכיפה: ניתן להשתמש בטכנולוגיית לוויין כדי לנטר את פעילות ספינות הדיג ולזהות דיג בלתי חוקי. הדבר יכול לסייע בשיפור האכיפה ולהרתיע דיג IUU.
• קידום צריכת מאכלי ים בת-קיימא: צרכנים יכולים למלא תפקיד בקידום דיג בר-קיימא במים עמוקים על ידי בחירה ברכישת מאכלי ים המאושרים כבני-קיימא על ידי ארגונים כגון המועצה לניהול ימי (MSC).
• השקעה במחקר וניטור: נדרש מחקר נוסף כדי להבין את האקולוגיה של מערכות אקולוגיות במים עמוקים ואת השפעות הדיג על מערכות אלו. מחקר זה יכול להנחות החלטות ניהול ולסייע להבטיח שהדיג במים עמוקים מנוהל באופן בר-קיימא.

תפקידם של שינויי האקלים

שינויי האקלים מחריפים את אתגרי ניהול הדיג במים עמוקים. החמצת אוקיינוסים, התחממות מים ושינויים בזרמי האוקיינוס משפיעים כולם על מערכות אקולוגיות ימיות ומשפיעים על התפוצה והשפע של אוכלוסיות דגים. שינויים אלו יכולים להקשות על חיזוי השפעות הדיג ועל קביעת מכסות דיג בנות-קיימא. יתר על כן, סביר להניח ששינויי האקלים יגבירו את פגיעותן של מערכות אקולוגיות במים עמוקים לגורמי לחץ אחרים, כגון זיהום והרס בתי גידול. לדוגמה, החמצת אוקיינוסים יכולה להחליש את שלדי אלמוגי המים הקרים, ולהפוך אותם לפגיעים יותר לנזקי מכמורת. שילוב שיקולי שינויי אקלים בניהול הדיג חיוני להבטחת הקיימות ארוכת הטווח של הדיג במים עמוקים.

עתיד הדיג במים עמוקים

עתיד הדיג במים עמוקים תלוי ביכולתנו לנהל משאבים אלו באופן בר-קיימא. הדבר דורש מעבר מהפרקטיקות הבלתי-בנות-קיימא של העבר לעבר גישה זהירותנית ומבוססת-מערכת אקולוגית. זה כולל:

• אימוץ גישה זהירותנית: אל מול אי-ודאות, החלטות ניהול צריכות לנקוט משנה זהירות, תוך מתן עדיפות להגנה על המערכת האקולוגית על פני רווחים כלכליים קצרי-טווח.
• יישום ניהול מבוסס-מערכת אקולוגית: הניהול צריך להתחשב במערכת האקולוגית כולה, לא רק במיני המטרה. זה כולל הגנה על בתי גידול, מזעור שלל לוואי, והתמודדות עם השפעות שינויי האקלים.
• קידום שקיפות ואחריותיות: שקיפות בניהול הדיג חיונית לבניית אמון ולהבטחת שההחלטות מבוססות על מדע איתן. זה כולל הנגשת נתונים לציבור ושיתוף בעלי עניין בתהליך קבלת ההחלטות.
• חיזוק הממשל הבינלאומי: חיזוק הממשל במים הבינלאומיים חיוני למאבק בדיג IUU ולהבטחת שהדיג במים עמוקים מנוהל באופן בר-קיימא. הדבר דורש שיתוף פעולה בינלאומי רב יותר ופיתוח מסגרות משפטיות חזקות יותר.

על ידי נקיטת צעדים אלה, אנו יכולים להבטיח שהדיג במים עמוקים ינוהל באופן המגן על מערכות אקולוגיות ימיות ומספק יתרונות ארוכי-טווח לחברה. החלופה – המשך ניצול בלתי-בר-קיימא של משאבים אלה – תוביל לדלדול אוכלוסיות דגים, הרס בתי גידול ואובדן מגוון ביולוגי. הבחירה בידינו.

דוגמאות ליוזמות דיג בר-קיימא במים עמוקים

למרות האתגרים, ישנן דוגמאות ליוזמות מוצלחות שמטרתן לקדם דיג בר-קיימא במים עמוקים. יוזמות אלו מספקות לקחים יקרי ערך ומדגימות את הפוטנציאל לניהול משאבים אלו באחריות.

• הסמכת המועצה לניהול ימי (MSC): ה-MSC הוא ארגון עצמאי המאשר ענפי דיג כבני-קיימא על בסיס סטנדרטים מחמירים. ענפי דיג המאושרים על ידי ה-MSC מנוהלים היטב ובעלי השפעה מינימלית על הסביבה. מספר ענפי דיג במים עמוקים השיגו הסמכת MSC, מה שמוכיח כי דיג בר-קיימא במים עמוקים הוא אפשרי.
• הוועדה לשימור משאבי החי הימיים של אנטארקטיקה (CCAMLR): CCAMLR הוא ארגון בינלאומי האחראי על ניהול הדיג באוקיינוס הדרומי. CCAMLR יישמה מספר צעדים להגנה על מערכות אקולוגיות ימיות פגיעות, כולל קביעת מכסות דיג על בסיס ייעוץ מדעי, יישום אזורים ימיים מוגנים ומאבק בדיג IUU. גישתה של CCAMLR נחשבת למודל לניהול דיג בר-קיימא.
• תוכנית סגירת הרי המצולה של ניו זילנד: ניו זילנד סגרה מספר הרי מצולה לדיג מכמורת קרקעית על מנת להגן על בתי גידול פגיעים במים עמוקים. תוכנית זו הצליחה להגן על מערכות אקולוגיות אלו ולאפשר להן להתאושש.

סיכום

דיג במים עמוקים מציב מערך מורכב של אתגרים והזדמנויות. בעוד שהוא מספק מקור מזון ופעילות כלכלית, השפעותיו הסביבתיות משמעותיות ודורשות ניהול זהיר. על ידי אימוץ שיתוף פעולה בינלאומי, רגולציה יעילה, פתרונות חדשניים וגישה זהירותנית, אנו יכולים לפעול למען עתיד שבו הדיג במים עמוקים מנוהל באופן בר-קיימא, מגן על מערכות אקולוגיות ימיות ומבטיח יתרונות ארוכי-טווח לחברה. הזמן לפעול הוא עכשיו, לפני שייגרם נזק בלתי הפיך לסביבות שבריריות ובעלות ערך אלו. צרכנים פרטיים, ממשלות ובעלי עניין בתעשייה – לכולם יש תפקיד בהבטחת עתיד בר-קיימא לאוקיינוסים שלנו.