אמנות הקליעה: חקר טכניקות קליעת סלים מסורתיות מרחבי העולם

בכל פינה בעולם, מיערות הגשם הסבוכים של האמזונס ועד למדבריות הצחיחים של אפריקה והיערות הממוזגים של אירופה, האנושות חולקת חוט מקשר עתיק ומשותף: אמנות קליעת הסלים. זמן רב לפני שכלי חרס נוצרו בכבשן או מתכות חושלו, אבותינו ואימהותינו שזרו במיומנות סיבים טבעיים לכדי חפצים שימושיים, יפים ובעלי משמעות תרבותית. קליעת סלים היא אחת המלאכות העתיקות והנפוצות ביותר בהיסטוריה האנושית, עדות ליכולתנו המולדת להפוך את עולם הטבע לכלים הישרדותיים ולקנבסים לביטוי אמנותי.

סל הוא הרבה יותר מכלי קיבול פשוט. הוא סיפור השזור מן האדמה עצמה. הוא מספר על הידע האקולוגי העמוק של קהילה, על המסורות האמנותיות שלה, על טקסי היומיום ועל אמונותיה הרוחניות. פוסט זה יוצא למסע עולמי לחקר הטכניקות הבסיסיות של קליעת סלים מסורתית, וחוגג את מגוון החומרים, השיטות והמשמעויות שמאחורי צורת אמנות מתמשכת ואוניברסלית זו.

יסודות הקליעה: חומרים משפע הטבע

נשמתו של כל סל מסורתי טמונה בחומריו, הקשורים באופן אינטימי לסביבה המקומית. קולע הסלים חייב להיות גם בוטנאי מיומן, המבין את תכונות הצמחים המקומיים, את הזמן הנכון לאיסופם ואת תהליכי ההכנה המדוקדקים הנדרשים ליצירת סיבים עמידים וגמישים. מגוון החומרים המשמשים ברחבי העולם הוא עצום.

• עשבים וגומא: עשב ריחני (Sweetgrass), הידוע בניחוחו הנעים, משמש את הקולעים הילידים בצפון אמריקה. באפריקה, עשבי סוואנה שונים מלופפים לסלים הדוקים וחזקים. צמחי גומא כמו סוּף וקנה משמשים בחלקים רבים של אירופה ואמריקה.
• עצים וקליפות: רצועות עץ דקות, או שבבים, מעצים כמו אלון לבן, מילה שחורה והיקורי הם יסוד בקליעת הסלים האפלצ'ית בארצות הברית. בצפון-מערב הפסיפי, הקליפה הפנימית של הארז האדום היא חומר קדוש ורב-תכליתי. קליפת עץ הליבנה (שדר) שימשה במשך מאות שנים על ידי עמים ילידיים ברחבי חצי הכדור הצפוני.
• גפנים וקנים: ראטן, גפן דקל מטפס מדרום-מזרח אסיה, הוא אולי חומר הקליעה המפורסם ביותר בעולם, המוערך בזכות חוזקו וגמישותו. יערה וגפני בר אחרות משמשות במסורות אזוריות שונות.
• דקלים ועלים: כפות של עצי דקל שונים, כמו רפיה ותמר, נמצאות בשימוש נרחב באפריקה, אסיה והמזרח התיכון. במקסיקו ובמרכז אמריקה, עלי אגבה ויוקה מספקים סיבים חזקים לקליעה. בניו זילנד, צמח ההררקה (פשתן ניו זילנדי) המקומי הוא מרכזי במסורות הקליעה המאוריות (ררנגה).
• שורשים ונצרים: שורשים גמישים של עצים כמו אשוחית וארז מפוצלים ומשמשים לקשירה עדינה וחזקה. נצרים צעירים וגמישים של ערבה (הנקראים לעיתים קרובות osier) הם אבן הפינה של מלאכת הנצרים האירופית.

תהליך ההכנה חיוני לא פחות מהקליעה עצמה. ייתכן שיהיה צורך להשרות, לפצל, לגרד, לכתוש או לצבוע את החומרים באמצעות פיגמנטים טבעיים מפירות יער, שורשים ומינרלים. קשר עמוק זה בין האומן, האדמה והמוצר הסופי הוא סימן ההיכר של קליעת הסלים המסורתית.

טכניקות הקליעה המרכזיות: שפה אוניברסלית

בעוד החומרים משתנים מאוד, הטכניקות הבסיסיות לבניית סל משותפות לתרבויות רבות. שיטות אלו יוצרות מעין שפה אוניברסלית של קליעה, עם ניבים אזוריים הבאים לידי ביטוי באמצעות דוגמה, צורה ובחירת חומרים. שלוש טכניקות הקליעה העיקריות שאינן דורשות נול הן ליפוף, שזירה ואריגת שתיים וערב, כאשר קליעת נצרים היא קטגוריה קשורה ומשמעותית.

ליפוף: ספירלת הבריאה

ליפוף (Coiling) היא אחת מטכניקות הכנת הסלים העתיקות והנפוצות ביותר. במקום לשלב אלמנטים מצטלבים, הליפוף כולל יצירת ספירלה רציפה. אלמנט יסוד פסיבי, או ליבה — לרוב צרור של עשב, מחטי אורן או נצרים דקים — נעטף או נתפר באמצעות חוט תפירה גמיש ופעיל.

• התהליך: האומן מתחיל במרכז בסיס הסל, ומכופף את חומר הליבה לעיגול קטן או ספירלה. לאחר מכן, הוא משתמש במרצע כדי לנקב את השורה הקודמת, ומשחיל את חוט התפירה דרכה כדי לקשור את השורה החדשה לזו שמתחתיה. תהליך ספירלי זה ממשיך כלפי מעלה, ומאפשר לקולע לשלוט בצורת הכלי בדיוק רב, וליצור כל דבר, החל ממגשים שטוחים ועד לכדים גבוהים ותפוחים.
• דוגמאות מהעולם:
  • אפריקה: קליעת הליפוף מגיעה לגבהים אמנותיים מדהימים באפריקה. הסלים בעלי הדוגמאות המרהיבות מאתיופיה, העשויים לעיתים קרובות מעשבים צבעוניים, משמשים למטרות שימושיות ודקורטיביות כאחד. בדרום אפריקה, אומני זולו יוצרים סלי ליפוף אטומים למים (isichumo) לנשיאת נוזלים ומכסים איקוניים לסירי בירה (ukhamba) עם עיצובים גאומטריים מורכבים.
  • צפון אמריקה: בני ההופי באריזונה, ארה"ב, ידועים בזכות הלוחיות והסלים המלופפים שלהם העשויים מיוקה ועשבים מקומיים, הכוללים עיצובים סמליים רבי עוצמה. בני שבט הטוהונו אואדהם (Tohono O'odham) יוצרים סלים ציוריים מדהימים באמצעות יוקה וצמח "טופר השטן". ביערות המזרחיים, סלי עשב ריחני מקהילת הגולה גיצ'י (Gullah Geechee) הם מסורת יקרה.
  • אירופה: סלי ליפוף עשויים מקש, הכרוכים בשיחי פטל, היו חלק מהחיים החקלאיים ברחבי אירופה במשך מאות שנים, ושימשו לכל דבר, החל מהתפחת לחם (בנטונים) ועד כוורות (סקפס).

שזירה (או קליעת שתי וערב/קליעת אריג): רשת השילובים

שזירה (Plaiting) כוללת אריגה של אלמנטים רחבים ושטוחים זה מעל ומתחת לזה בזוויות ישרות. זוהי שיטת הקליעה הפשוטה והמהירה ביותר לעיתים קרובות, אידיאלית לחומרים כמו כפות דקלים, קליפת עץ ליבנה ושבבי עץ.

• התהליך: השזירה אינה מבחינה בין שתי (אלמנטים נייחים) לערב (אלמנטים פעילים); כל הרצועות פעילות וממלאות תפקיד שווה. ישנן שתי וריאציות עיקריות:
  • קליעת שתי וערב (Checkerwork): הצורה הפשוטה ביותר, בה הקולעים עוברים מעל אחד ומתחת לאחד, ויוצרים אפקט של לוח שחמט.
  • שזירת אריג (Twill Plaiting): הקולעים עוברים מעל שני אלמנטים או יותר ומתחת לשניים או יותר, ויוצרים דוגמה אלכסונית ייחודית על פני השטח. שזירת אריג היא דקורטיבית יותר ולעיתים קרובות מייצרת מארג חזק וגמיש יותר.
• דוגמאות מהעולם:
  • אסיה: במבוק הוא מלך חומרי השזירה במזרח ובדרום-מזרח אסיה. אומנים יפנים (איקבנה) וסינים יוצרים סלי במבוק שזורים, מורכבים ועדינים להפליא, אשר זוכים למעמד של אמנות גבוהה.
  • האמריקות: אומת הצ'רוקי ועמים ילידיים אחרים בדרום-מזרח ארה"ב הם מומחים בשזירת אריג באמצעות קנה נהר, ויוצרים סלים מורכבים בעלי דופן כפולה עם דוגמאות גאומטריות מדהימות הנובעות מהקליעה עצמה. בהרי האפלצ'ים, שבבי אלון לבן נשזרים לסלים חסונים ופונקציונליים לחווה ולבית.
  • מרכז אמריקה: ה"סומבררו פינטאדו" המפורסם של פנמה הוא יצירת מופת של שזירה באמצעות סיבים מצמחים מקומיים, עם דוגמאות מורכבות השזורות ישירות במבנה הכובע.

אריגת שתיים וערב (Twining): פיתול של חוזק

אריגת שתיים וערב (Twining) היא טכניקה רב-תכליתית וחזקה שבה שני קולעים אופקיים גמישים או יותר (ערב) מלופפים סביב סדרה של אלמנטים אנכיים נייחים (שתי). הפיתול בין כל אלמנט שתי נועל אותו במקומו בחוזקה.

• התהליך: הקולע מחזיק קבוצה של חוטי שתי נוקשים (שיכולים להיות מסודרים במעגל לסל עגול או שטוח למחצלת) ומפתל שני חוטי ערב או יותר סביבם. טכניקה זו מאפשרת מגוון עצום של טקסטורות ודוגמאות, בהתאם למספר חוטי הערב המשמשים, כיוון הפיתול (פיתול-S או פיתול-Z), ומידת ההידוק של השורות.
• דוגמאות מהעולם:
  • צפון-מערב הפסיפי של צפון אמריקה: אריגת שתיים וערב מגיעה לשיאה בקרב העמים הילידיים באזור זה. קולעי טלינגיט, היידה וצימשיאן יוצרים סלים עדינים וגמישים להפליא משורש אשוחית וקליפת ארז. הם מפורסמים ב"רקמה מדומה", טכניקה שבה חוט שלישי, דקורטיבי, נעטף סביב חוט הערב החיצוני תוך כדי האריגה, ויוצר דוגמאות חיות המופיעות רק בחלקו החיצוני של הסל.
  • אוקיאניה: קולעים מאורים בניו זילנד משתמשים באריגת שתיים וערב (whatu) עם סיבי הררקה (פשתן) מוכנים ליצירת בגדים ואת השוליים היפים והמעוטרים של ה"קטה" (סלים) שלהם. הטכניקה היא גם מרכזית במחצלות העדינות והמשמעותיות מבחינה תרבותית של סמואה וטונגה.
  • העת העתיקה: אריגת שתיים וערב היא אחת משיטות הקליעה העתיקות ביותר המוכרות. עדויות ארכיאולוגיות, כמו טביעות הטקסטיל המפורסמות באתר בן 27,000 שנה בצ'כיה, מראות כי נעשה שימוש בטכניקה זו זמן רב לפני המצאת הנול.

קליעת נצרים (Wickerwork): הקליעה הקלאסית

אף על פי שלעיתים קרובות משתמשים במונח זה כמונח כללי לסלים, קליעת נצרים (Wickerwork) היא טכניקה ספציפית. היא כוללת קליעה של קולעים גמישים סביב מסגרת פסיבית של "צלעות" או יתדות נוקשות, היוצאות מהבסיס.

• התהליך: סל נצרים מתחיל מבסיס שבו צלעות נוקשות מוחזקות במקומן. צלעות אלה מכופפות לאחר מכן כלפי מעלה כדי ליצור את דפנות הסל. הקולע לוקח רצועות ארוכות וגמישות (כמו נצרי ערבה מושרים או קנה ראטן) וקולע אותן פנימה והחוצה בין הצלעות הזקופות. שיטה זו מצוינת ליצירת מבנים גדולים, חזקים ונוקשים.
• דוגמאות מהעולם:
  • אירופה: קליעת נצרים היא סגנון הקליעה האירופי המובהק, שהגיע לשלמות עם ערבה (osier). מסל הקניות האנגלי הקלאסי וסל סקיברין האירי ועד לסלי בגט צרפתיים וסלי תפוחי אדמה גרמניים חסונים, נצרי ערבה היו אבן יסוד בחיי הבית והחקלאות באירופה במשך אלפי שנים.
  • אסיה: ראטן, עם קוטרו הארוך והאחיד וגמישותו, הוא חומר הנצרים העיקרי בדרום-מזרח אסיה, המשמש ליצירת כל דבר, החל מסלי נשיאה פשוטים ועד לרהיטים מורכבים.

המרקם התרבותי: קליעת סלים כמורשת וכסיפור סיפורים

סל הוא אף פעם לא רק סל. הוא מסמך תרבותי, פיסת היסטוריה חיה. הצורות, הדוגמאות והשימושים של סלים טבועים עמוק בחברות היוצרות אותם.

שימושיות וכושר המצאה: במהותה, קליעת הסלים פותרת בעיות. סלים היו תיקי הגב, שקיות הקניות ומיכלי האחסון המקוריים. הם שימשו לאיסוף מזון, הובלת מים ואחסון תבואה. בתרבויות מסוימות, כמו בקרב קבוצות ילידיות רבות בקליפורניה, סלים נקלעו בצפיפות כה רבה עד שהיו אטומים למים. ניתן היה להשתמש בהם לבישול על ידי הטלת אבנים שחוממו באש לתוך הסל המלא במים.

טקס ורוח: סלים ממלאים תפקיד מרכזי בטקסים ובחיים הרוחניים ברחבי העולם. בני הפומו בקליפורניה יוצרים "סלי מתנה" מעוטרים בנוצות להפליא הנחשבים לאוצרות מהמעלה הראשונה, ולעיתים קרובות ניתנים במתנה או מושמדים בהקשרים טקסיים. בתרבויות אפריקאיות רבות, סלים ספציפיים משמשים בטקסי מעבר, חתונות ופולחנים דתיים, כאשר הדוגמאות שלהם נושאות משמעויות סמליות הידועות רק לקהילה.

זהות וסיפור: הדוגמאות השזורות בסל הן לעיתים קרובות שפה. העיצובים הגאומטריים על "תיק סאלי" של שבט הווסקו מרמת נהר קולומביה עשויים לספר סיפור או לתאר דמות אגדית. השילוב הספציפי של צבעים ומוטיבים על סל מבוטסואנה יכול לסמן את כפרה או שושלתה של הקולעת. באמצעות דוגמאות אלו, קולעים מקודדים את ההיסטוריה האישית, הקוסמולוגיה והזהות התרבותית שלהם לצורה מוחשית, ומעבירים ידע מדור לדור.

עתידה של מלאכה על-זמנית: שימור וחדשנות

במאה ה-21, קליעת הסלים המסורתית מתמודדת עם אתגרים משמעותיים. אובדן אדמות אבות, הידרדרות סביבתית המשפיעה על מקורות הצמחים, והדומיננטיות של מוצרים בייצור המוני מאיימים על הישרדותה בקהילות רבות. שרשרת העברת הידע הבין-דורית, מהמבוגר לצעיר, היא שברירית.

עם זאת, קיימת גם תנועה עולמית חזקה לחידוש ושימור מורשת יקרה זו. מרכזי תרבות וקולקטיבים של קולעים פועלים לתיעוד טכניקות וליצירת תוכניות חניכה של מומחה-שוליה. השוק העולמי, המונגש באמצעות האינטרנט, מציע הזדמנויות חדשות לאומנים למכור את עבודותיהם ישירות לצרכנים המעריכים אותנטיות ומלאכת יד, ומאפשר להם להרוויח קיום בר-קיימא מאמנותם.

יתרה מזאת, אמנים עכשוויים מפיחים חיים חדשים במלאכה. הם מתנסים בחומרים לא שגרתיים כמו חוטי מתכת, פלסטיק ונייר, תוך שימוש בטכניקות העתיקות של ליפוף, שזירה ואריגת שתיים וערב. הם יוצרים צורות פיסוליות המאתגרות את תפיסתנו לגבי מה יכול להיות סל, ומבטיחים שצורת אמנות עתיקה זו תמשיך להתפתח ולהישאר רלוונטית בעולם המודרני.

תובנות מעשיות: כיצד תוכלו להתחבר לעולם קליעת הסלים

לאלו שקיבלו השראה ממלאכה עמוקה זו, ישנן דרכים רבות לעסוק בה באופן מכבד ומשמעותי:

• תמכו באומנים ישירות: בעת רכישת סל מסורתי, חפשו מקורות אתיים המבטיחים שהקולע/ת מתוגמלים/ת בהגינות. חפשו קואופרטיבים של אמנים, מרכזי תרבות או שווקים מקוונים בעלי מוניטין המחברים אתכם ישירות עם היוצרים.
• למדו את הסיפורים: הקדישו זמן ללמוד על התרבות שממנה מגיע הסל. הבינו את החומרים, את משמעות הדוגמאות ואת התפקיד שהחפץ ממלא בקהילתו.
• בקרו במוזיאונים ובגלריות: למוזיאונים רבים יש אוספים יוצאי דופן של אמנות אתנוגרפית. חפשו אותם כדי לראות את המגוון והמיומנות המדהימים של קולעים מרחבי העולם.
• השתתפו בסדנה: חפשו גילדות קליעה מקומיות או אומנים באזורכם המציעים שיעורי מבוא. התנסות מעשית בחומרים היא הדרך הטובה ביותר להעריך את המיומנות והסבלנות הכרוכות בכך.

מורשת שזורה

מסל תבואה פשוט שנקלע בליפוף בכפר סודני ועד ליצירת מופת מורכבת של במבוק שזור בקיוטו, קליעת הסלים מייצגת קשר עמוק ובלתי נפרד לאבותינו ולאדמה. זוהי מלאכה של סבלנות, ידע ותושייה. כל סל הוא חגיגה שקטה של כושר ההמצאה האנושי ותזכורת לכך שהטכנולוגיות החיוניות ביותר הן לעיתים קרובות האלגנטיות והעמידות ביותר. על ידי הבנה והערכה של טכניקות מסורתיות אלו, אנו עוזרים לשמר חלק חיוני מהמורשת האנושית המשותפת שלנו, ומבטיחים שסיפוריה ימשיכו להישזר לדורות הבאים.