useDeferredValue של React: המדריך המלא לביצועי UI ללא חסימות

בעולם פיתוח הווב המודרני, חווית המשתמש היא מעל הכל. ממשק מהיר ורספונסיבי הוא כבר לא מותרות — הוא ציפייה. עבור משתמשים ברחבי העולם, על קשת רחבה של מכשירים ותנאי רשת, ממשק משתמש איטי ומקרטע יכול להיות ההבדל בין לקוח חוזר ללקוח שאבד. כאן נכנסות לתמונה התכונות הקונקורנטיות של React 18, ובמיוחד ה-hook useDeferredValue, שמשנה את כללי המשחק.

אם אי פעם בניתם אפליקציית React עם שדה חיפוש שמסנן רשימה גדולה, טבלת נתונים שמתעדכנת בזמן אמת, או לוח מחוונים מורכב, סביר להניח שנתקלתם בתופעה המתסכלת של קפיאת ממשק המשתמש. המשתמש מקליד, ולשבריר שנייה, האפליקציה כולה הופכת ללא רספונסיבית. זה קורה מכיוון שהרינדור המסורתי ב-React הוא חוסם. עדכון state מפעיל רינדור מחדש, ושום דבר אחר לא יכול לקרות עד שהוא מסתיים.

מדריך מקיף זה ייקח אתכם לצלילה עמוקה לתוך ה-hook useDeferredValue. נחקור את הבעיה שהוא פותר, כיצד הוא עובד מתחת למכסה המנוע עם המנוע הקונקורנטי החדש של React, וכיצד תוכלו למנף אותו לבניית אפליקציות רספונסיביות להפליא שמרגישות מהירות, גם כשהן מבצעות עבודה רבה. נסקור דוגמאות מעשיות, דפוסים מתקדמים ושיטות עבודה מומלצות חיוניות עבור קהל גלובלי.

הבנת בעיית הליבה: ממשק המשתמש החוסם

לפני שנוכל להעריך את הפתרון, עלינו להבין את הבעיה לעומקה. בגרסאות React שקדמו ל-18, הרינדור היה תהליך סינכרוני שלא ניתן להפריע לו. דמיינו כביש חד-נתיבי: ברגע שמכונית (רינדור) נכנסת, אף מכונית אחרת לא יכולה לעבור עד שהיא מגיעה לסוף. כך עבד React.

בואו נבחן תרחיש קלאסי: רשימת מוצרים ניתנת לחיפוש. משתמש מקליד בתיבת חיפוש, ורשימה של אלפי פריטים מתחתיה מסתננת בהתבסס על הקלט שלו.

מימוש טיפוסי (ואיטי)

כך עשוי להיראות הקוד בעולם שלפני React 18, או ללא שימוש בתכונות קונקורנטיות:

מבנה הקומפוננטה:

קובץ: SearchPage.js

import React, { useState } from 'react'; import ProductList from './ProductList'; import { generateProducts } from './data'; // פונקציה שיוצרת מערך גדול const allProducts = generateProducts(20000); // בואו נדמיין 20,000 מוצרים function SearchPage() { const [query, setQuery] = useState(''); const filteredProducts = allProducts.filter(product => { return product.name.toLowerCase().includes(query.toLowerCase()); }); function handleChange(e) { setQuery(e.target.value); } return (


  );
}

export default SearchPage;

מדוע זה איטי?

בואו נעקוב אחר פעולת המשתמש:

המשתמש מקליד אות, נניח 'a'.
אירוע ה-onChange מופעל, וקורא ל-handleChange.
setQuery('a') נקראת. פעולה זו מתזמנת רינדור מחדש (re-render) של הקומפוננטה SearchPage.
React מתחיל את הרינדור מחדש.
בתוך הרינדור, השורה const filteredProducts = allProducts.filter(...) מתבצעת. זהו החלק היקר. סינון מערך של 20,000 פריטים, אפילו עם בדיקת 'includes' פשוטה, לוקח זמן.
בזמן שהסינון הזה מתרחש, ה-thread הראשי של הדפדפן תפוס לחלוטין. הוא לא יכול לעבד קלט משתמש חדש, הוא לא יכול לעדכן את שדה הקלט ויזואלית, והוא לא יכול להריץ שום JavaScript אחר. ממשק המשתמש חסום.
לאחר סיום הסינון, React ממשיך לרינדור של הקומפוננטה ProductList, שבעצמה עשויה להיות פעולה כבדה אם היא מרנדרת אלפי צמתי DOM.
לבסוף, אחרי כל העבודה הזו, ה-DOM מתעדכן. המשתמש רואה את האות 'a' מופיעה בתיבת הקלט, והרשימה מתעדכנת.

אם המשתמש מקליד במהירות — נניח, "apple" — כל התהליך החוסם הזה קורה עבור 'a', ואז 'ap', ואז 'app', 'appl', ו-'apple'. התוצאה היא השהיה (lag) מורגשת שבה שדה הקלט מגמגם ומתקשה לעמוד בקצב ההקלדה של המשתמש. זוהי חווית משתמש גרועה, במיוחד במכשירים פחות חזקים הנפוצים באזורים רבים בעולם.

היכרות עם הקונקורנטיות של React 18

React 18 משנה באופן יסודי את הפרדיגמה הזו על ידי הצגת קונקורנטיות (concurrency). קונקורנטיות אינה זהה למקביליות (parallelism) (ביצוע מספר דברים באותו הזמן). במקום זאת, זוהי היכולת של React להשהות, להמשיך או לנטוש רינדור. הכביש החד-נתיבי כולל כעת נתיבי עקיפה ובקר תנועה.

עם קונקורנטיות, React יכול לסווג עדכונים לשני סוגים:

עדכונים דחופים: אלה דברים שצריכים להרגיש מיידיים, כמו הקלדה בשדה קלט, לחיצה על כפתור, או גרירת סליידר. המשתמש מצפה למשוב מיידי.
עדכוני מעבר (Transition): אלה עדכונים שיכולים להעביר את ממשק המשתמש מתצוגה אחת לאחרת. זה מקובל אם לוקח להם רגע להופיע. סינון רשימה או טעינת תוכן חדש הם דוגמאות קלאסיות.

React יכול כעת להתחיל רינדור "מעבר" לא-דחוף, ואם עדכון דחוף יותר (כמו הקשה נוספת) נכנס, הוא יכול להשהות את הרינדור הארוך, לטפל תחילה בדחוף, ואז להמשיך בעבודתו. זה מבטיח שממשק המשתמש נשאר אינטראקטיבי בכל עת. ה-hook useDeferredValue הוא כלי עיקרי למינוף הכוח החדש הזה.

מהו `useDeferredValue`? הסבר מפורט

בבסיסו, useDeferredValue הוא hook שמאפשר לכם לומר ל-React שערך מסוים בקומפוננטה שלכם אינו דחוף. הוא מקבל ערך ומחזיר עותק חדש של אותו ערך אשר "יפגר מאחור" אם מתרחשים עדכונים דחופים.

התחביר (Syntax)

השימוש ב-hook פשוט להפליא:

import { useDeferredValue } from 'react'; const deferredValue = useDeferredValue(value);

זה הכל. אתם מעבירים לו ערך, והוא נותן לכם גרסה דחויה (deferred) של אותו ערך.

איך זה עובד מתחת למכסה המנוע

בואו נפיג את המסתורין. כאשר אתם משתמשים ב-useDeferredValue(query), זה מה ש-React עושה:

רינדור ראשוני: ברינדור הראשון, ה-deferredQuery יהיה זהה ל-query ההתחלתי.
מתרחש עדכון דחוף: המשתמש מקליד תו חדש. ה-state של query מתעדכן מ-'a' ל-'ap'.
הרינדור בעדיפות גבוהה: React מפעיל מיד רינדור מחדש. במהלך הרינדור הראשון והדחוף הזה, useDeferredValue יודע שמתבצע עדכון דחוף. לכן, הוא עדיין מחזיר את הערך הקודם, 'a'. הקומפוננטה שלכם מתרנדרת מחדש במהירות מכיוון שערך שדה הקלט הופך ל-'ap' (מה-state), אבל החלק בממשק המשתמש שלכם שתלוי ב-deferredQuery (הרשימה האיטית) עדיין משתמש בערך הישן ואין צורך לחשב אותו מחדש. ממשק המשתמש נשאר רספונסיבי.
הרינדור בעדיפות נמוכה: מיד לאחר שהרינדור הדחוף מסתיים, React מתחיל רינדור שני, לא דחוף, ברקע. ברינדור *זה*, useDeferredValue מחזיר את הערך החדש, 'ap'. רינדור הרקע הזה הוא מה שמפעיל את פעולת הסינון היקרה.
יכולת הפרעה (Interruptibility): כאן נמצא החלק המכריע. אם המשתמש מקליד אות נוספת ('app') בזמן שהרינדור בעדיפות נמוכה עבור 'ap' עדיין מתבצע, React יזרוק את רינדור הרקע הזה ויתחיל מחדש. הוא נותן עדיפות לעדכון הדחוף החדש ('app'), ואז מתזמן רינדור רקע חדש עם הערך הדחוי המעודכן ביותר.

זה מבטיח שהעבודה היקרה תמיד נעשית על הנתונים העדכניים ביותר, והיא לעולם לא חוסמת את המשתמש מלספק קלט חדש. זוהי דרך עוצמתית להוריד את העדיפות של חישובים כבדים ללא לוגיקת debouncing או throttling ידנית מורכבת.

מימוש מעשי: תיקון החיפוש האיטי שלנו

בואו נעשה ריפקטורינג לדוגמה הקודמת שלנו באמצעות useDeferredValue כדי לראות אותו בפעולה.

קובץ: SearchPage.js (מותאם)

import React, { useState, useDeferredValue, useMemo } from 'react'; import ProductList from './ProductList'; import { generateProducts } from './data'; const allProducts = generateProducts(20000); // קומפוננטה להצגת הרשימה, עטופה ב-memo לביצועים const MemoizedProductList = React.memo(ProductList); function SearchPage() { const [query, setQuery] = useState(''); // 1. דחיית ערך השאילתה. ערך זה יפגר מאחורי ה-state 'query'. const deferredQuery = useDeferredValue(query); // 2. הסינון היקר מונע כעת על ידי deferredQuery. // אנו גם עוטפים זאת ב-useMemo לאופטימיזציה נוספת. const filteredProducts = useMemo(() => { console.log('Filtering for:', deferredQuery); return allProducts.filter(product => { return product.name.toLowerCase().includes(deferredQuery.toLowerCase()); }); }, [deferredQuery]); // מחושב מחדש רק כאשר deferredQuery משתנה function handleChange(e) { // עדכון state זה הוא דחוף ויעובד מיד setQuery(e.target.value); } return (


      {/* 3. הקלט נשלט על ידי ה-state 'query' בעדיפות גבוהה. הוא מרגיש מיידי. */}
      
      
      {/* 4. הרשימה מרונדרת באמצעות התוצאה של העדכון הדחוי, בעדיפות נמוכה. */}


  );
}

export default SearchPage;

המהפך בחוויית המשתמש

עם השינוי הפשוט הזה, חווית המשתמש משתנה לחלוטין:

המשתמש מקליד בשדה הקלט, והטקסט מופיע מיידית, ללא כל השהיה. זאת מכיוון שה-value של הקלט קשור ישירות ל-state של query, שהוא עדכון דחוף.
רשימת המוצרים למטה עשויה לקחת שבריר שנייה להתעדכן, אך תהליך הרינדור שלה לעולם לא חוסם את שדה הקלט.
אם המשתמש מקליד במהירות, ייתכן שהרשימה תתעדכן רק פעם אחת בסוף עם מונח החיפוש הסופי, מכיוון ש-React זורק את רינדורי הרקע המיושנים של שלבי הביניים.

האפליקציה כעת מרגישה מהירה יותר ובעלת מראה מקצועי יותר באופן משמעותי.

`useDeferredValue` לעומת `useTransition`: מה ההבדל?

זוהי אחת מנקודות הבלבול הנפוצות ביותר עבור מפתחים הלומדים React קונקורנטי. גם useDeferredValue וגם useTransition משמשים לסימון עדכונים כלא-דחופים, אך הם מיושמים במצבים שונים.

ההבחנה המרכזית היא: היכן נמצאת השליטה שלכם?

`useTransition`

אתם משתמשים ב-useTransition כאשר יש לכם שליטה על הקוד שמפעיל את עדכון ה-state. הוא נותן לכם פונקציה, שבדרך כלל נקראת startTransition, כדי לעטוף בה את עדכון ה-state שלכם.

const [isPending, startTransition] = useTransition(); function handleChange(e) { const nextValue = e.target.value; // עדכון החלק הדחוף באופן מיידי setInputValue(nextValue); // עטיפת העדכון האיטי ב-startTransition startTransition(() => { setSearchQuery(nextValue); }); }

מתי להשתמש: כאשר אתם מגדירים את ה-state בעצמכם ויכולים לעטוף את קריאת ה-setState.
תכונה מרכזית: מספק דגל בוליאני isPending. זה שימושי ביותר להצגת ספינרים של טעינה או משוב אחר בזמן שהמעבר מתבצע.

`useDeferredValue`

אתם משתמשים ב-useDeferredValue כאשר אינכם שולטים בקוד שמעדכן את הערך. זה קורה לעתים קרובות כאשר הערך מגיע מ-props, מקומפוננטת אב, או מ-hook אחר שסופק על ידי ספרייה צד-שלישי.

function SlowList({ valueFromParent }) { // אין לנו שליטה על האופן שבו valueFromParent נקבע. // אנחנו רק מקבלים אותו ורוצים לדחות את הרינדור על פיו. const deferredValue = useDeferredValue(valueFromParent); // ... משתמשים ב-deferredValue כדי לרנדר את החלק האיטי של הקומפוננטה }

מתי להשתמש: כאשר יש לכם רק את הערך הסופי ואינכם יכולים לעטוף את הקוד שהגדיר אותו.
תכונה מרכזית: גישה "ריאקטיבית" יותר. הוא פשוט מגיב לערך שמשתנה, לא משנה מהיכן הוא הגיע. הוא אינו מספק דגל isPending מובנה, אבל אפשר ליצור אחד כזה בקלות בעצמכם.

סיכום השוואתי

מאפיין	`useTransition`	`useDeferredValue`
מה הוא עוטף	פונקציית עדכון state (לדוגמה, `startTransition(() => setState(...))`)	ערך (לדוגמה, `useDeferredValue(myValue)`)
נקודת שליטה	כאשר אתם שולטים במטפל באירועים (event handler) או בטריגר לעדכון.	כאשר אתם מקבלים ערך (למשל, מ-props) ואין לכם שליטה על מקורו.
מצב טעינה	מספק דגל `isPending` בוליאני מובנה.	אין דגל מובנה, אך ניתן להסיק אותו עם `const isStale = originalValue !== deferredValue;`.
אנלוגיה	אתם מנהלי התחנה, שמחליטים איזו רכבת (עדכון state) יוצאת למסלול האיטי.	אתם מנהלי רציף, שרואים ערך מגיע ברכבת ומחליטים להחזיק אותו לרגע בתחנה לפני הצגתו על הלוח הראשי.

מקרי שימוש ודפוסים מתקדמים

מעבר לסינון רשימות פשוט, useDeferredValue פותח מספר דפוסים רבי עוצמה לבניית ממשקי משתמש מתוחכמים.

דפוס 1: הצגת UI "מעופש" (Stale) כמשוב

ממשק משתמש שמתעדכן בהשהיה קלה ללא כל משוב חזותי יכול להרגיש למשתמש כמו באג. הם עשויים לתהות אם הקלט שלהם נקלט. דפוס מצוין הוא לספק רמז עדין לכך שהנתונים מתעדכנים.

ניתן להשיג זאת על ידי השוואת הערך המקורי עם הערך הדחוי. אם הם שונים, זה אומר שרינדור רקע נמצא בהמתנה.

function SearchPage() { const [query, setQuery] = useState(''); const deferredQuery = useDeferredValue(query); // בוליאני זה אומר לנו אם הרשימה מפגרת מאחורי הקלט const isStale = query !== deferredQuery; const filteredProducts = useMemo(() => { // ... סינון יקר באמצעות deferredQuery }, [deferredQuery]); return (


       setQuery(e.target.value)} />


  );
}

בדוגמה זו, ברגע שהמשתמש מקליד, isStale הופך ל-true. הרשימה הופכת מעט שקופה, מה שמציין שהיא עומדת להתעדכן. לאחר שהרינדור הדחוי מסתיים, query ו-deferredQuery הופכים שוב לשווים, isStale הופך ל-false, והרשימה חוזרת לאטימות מלאה עם הנתונים החדשים. זה שווה ערך לדגל isPending מ-useTransition.

דפוס 2: דחיית עדכונים בגרפים והדמיות נתונים

דמיינו הדמיית נתונים מורכבת, כמו מפה גיאוגרפית או תרשים פיננסי, שמתרנדרת מחדש על בסיס סליידר הנשלט על ידי המשתמש עבור טווח תאריכים. גרירת הסליידר עלולה להיות מקוטעת ביותר אם התרשים מתרנדר מחדש על כל פיקסל של תנועה.

על ידי דחיית ערך הסליידר, תוכלו להבטיח שידית הסליידר עצמה תישאר חלקה ורספונסיבית, בעוד שקומפוננטת התרשים הכבדה מתרנדרת מחדש בחן ברקע.

function ChartDashboard() { const [year, setYear] = useState(2023); const deferredYear = useDeferredValue(year); // HeavyChart היא קומפוננטה שעטופה ב-memo ומבצעת חישובים יקרים // היא תתרנדר מחדש רק כאשר ערך deferredYear יתייצב. const chartData = useMemo(() => computeChartData(deferredYear), [deferredYear]); return (


       setYear(parseInt(e.target.value, 10))}
      />
      Selected Year: {year}


  );
}

שיטות עבודה מומלצות ומלכודות נפוצות

אף על פי שהוא רב עוצמה, יש להשתמש ב-useDeferredValue בשיקול דעת. הנה כמה שיטות עבודה מומלצות שכדאי לעקוב אחריהן:

מדדו ביצועים תחילה, בצעו אופטימיזציה אחר כך: אל תפזרו useDeferredValue בכל מקום. השתמשו ב-Profiler של React DevTools כדי לזהות צווארי בקבוק אמיתיים בביצועים. hook זה מיועד ספציפית למצבים שבהם רינדור מחדש הוא איטי באמת וגורם לחוויית משתמש גרועה.
תמיד השתמשו ב-Memoization על הקומפוננטה הנדחית: היתרון העיקרי של דחיית ערך הוא הימנעות מרינדור מחדש ומיותר של קומפוננטה איטית. יתרון זה ממומש במלואו כאשר הקומפוננטה האיטית עטופה ב-React.memo. זה מבטיח שהיא תתרנדר מחדש רק כאשר ה-props שלה (כולל הערך הנדחה) באמת משתנים, ולא במהלך הרינדור הראשוני בעדיפות גבוהה שבו הערך הנדחה הוא עדיין הישן.
ספקו משוב למשתמש: כפי שנדון בדפוס "UI מעופש", לעולם אל תתנו לממשק המשתמש להתעדכן בהשהיה ללא צורה כלשהי של רמז חזותי. חוסר משוב יכול להיות מבלבל יותר מההשהיה המקורית.
אל תדחו את הערך של הקלט עצמו: טעות נפוצה היא לנסות לדחות את הערך ששולט בקלט. ה-prop value של הקלט צריך תמיד להיות קשור ל-state בעדיפות גבוהה כדי להבטיח שהוא מרגיש מיידי. אתם דוחים את הערך המועבר לקומפוננטה האיטית.
הבינו את האופציה `timeoutMs` (השתמשו בזהירות): useDeferredValue מקבל ארגומנט שני אופציונלי עבור פסק זמן: useDeferredValue(value, { timeoutMs: 500 }). זה אומר ל-React מהו הזמן המקסימלי שעליו לדחות את הערך. זוהי תכונה מתקדמת שיכולה להיות שימושית במקרים מסוימים, אך בדרך כלל, עדיף לתת ל-React לנהל את התזמון, מכיוון שהוא מותאם ליכולות המכשיר.

ההשפעה על חווית משתמש (UX) גלובלית

אימוץ כלים כמו useDeferredValue אינו רק אופטימיזציה טכנית; זוהי התחייבות לחוויית משתמש טובה ומכילה יותר עבור קהל גלובלי.

שוויון מכשירים: מפתחים עובדים לעתים קרובות על מכונות קצה חזקות. ממשק משתמש שמרגיש מהיר על מחשב נייד חדש עלול להיות בלתי שמיש בטלפון נייד ישן וחלש, שהוא מכשיר האינטרנט העיקרי עבור חלק ניכר מאוכלוסיית העולם. רינדור לא חוסם הופך את האפליקציה שלכם לעמידה וביצועיסטית יותר על פני מגוון רחב יותר של חומרה.
נגישות משופרת: ממשק משתמש שקופא יכול להיות מאתגר במיוחד עבור משתמשים בקוראי מסך וטכנולוגיות מסייעות אחרות. שמירה על ה-thread הראשי פנוי מבטיחה שכלים אלה יוכלו להמשיך לתפקד בצורה חלקה, ומספקת חוויה אמינה ופחות מתסכלת לכל המשתמשים.
ביצועים נתפסים משופרים: לפסיכולוגיה תפקיד עצום בחוויית המשתמש. ממשק שמגיב באופן מיידי לקלט, גם אם לחלקים מסוימים של המסך לוקח רגע להתעדכן, מרגיש מודרני, אמין ובנוי היטב. מהירות נתפסת זו בונה אמון ושביעות רצון בקרב המשתמשים.

סיכום

ה-hook useDeferredValue של React הוא שינוי פרדיגמה באופן שבו אנו ניגשים לאופטימיזציית ביצועים. במקום להסתמך על טכניקות ידניות, ולעתים קרובות מורכבות, כמו debouncing ו-throttling, אנו יכולים כעת לומר ל-React באופן דקלרטיבי אילו חלקים בממשק המשתמש שלנו פחות קריטיים, ולאפשר לו לתזמן את עבודת הרינדור בצורה הרבה יותר חכמה וידידותית למשתמש.

על ידי הבנת עקרונות הליבה של קונקורנטיות, ידיעה מתי להשתמש ב-useDeferredValue לעומת useTransition, ויישום שיטות עבודה מומלצות כמו memoization ומשוב למשתמש, תוכלו לחסל קרטועים בממשק המשתמש ולבנות אפליקציות שהן לא רק פונקציונליות, אלא גם מהנות לשימוש. בשוק גלובלי תחרותי, אספקת חווית משתמש מהירה, רספונסיבית ונגישה היא התכונה האולטימטיבית, ו-useDeferredValue הוא אחד הכלים החזקים ביותר בארסנל שלכם כדי להשיג זאת.