React Fiber: צלילת עומק לאלגוריתם ה-Reconciliation למצוינות UI גלובלית

בעולם הדינמי של פיתוח ווב, שבו ציפיות המשתמשים לממשקים חלקים ורספונסיביים הולכות וגוברות, הבנת הטכנולוגיות הבסיסיות המניעות את האפליקציות שלנו היא בעלת חשיבות עליונה. React, ספריית JavaScript מובילה לבניית ממשקי משתמש, עברה שיפוץ ארכיטקטוני משמעותי עם הצגת React Fiber. זה לא רק שינוי פנימי; זוהי קפיצת דרך מהפכנית ששינתה מיסודה את האופן שבו React מתאם שינויים (reconciles), וסללה את הדרך לתכונות חדשות ועוצמתיות כמו Concurrent Mode ו-Suspense.

מדריך מקיף זה צולל לעומק React Fiber ומפשט את אלגוריתם ה-Reconciliation שלו. נחקור מדוע Fiber היה נחוץ, כיצד הוא פועל מאחורי הקלעים, את השפעתו העמוקה על ביצועים וחווית משתמש, ומה משמעותו עבור מפתחים הבונים אפליקציות לקהל גלובלי.

האבולוציה של React: מדוע Fiber הפך לחיוני

לפני Fiber, תהליך ה-Reconciliation של React (האופן שבו הוא מעדכן את ה-DOM כדי לשקף שינויים במצב האפליקציה) היה ברובו סינכרוני. הוא היה סורק את עץ הרכיבים, מחשב הבדלים ומחיל עדכונים במעבר יחיד וללא הפרעה. בעוד שגישה זו יעילה לאפליקציות קטנות יותר, היו לה מגבלות משמעותיות ככל שהאפליקציות גדלו במורכבות ובדרישות האינטראקטיביות שלהן:

• חסימת ה-Thread הראשי: עדכונים גדולים או מורכבים היו חוסמים את ה-thread הראשי של הדפדפן, מה שהוביל לתקיעות בממשק המשתמש (UI jank), דילוג על פריימים וחווית משתמש איטית. תארו לעצמכם פלטפורמת מסחר אלקטרוני גלובלית המעבדת פעולת סינון מורכבת או עורך מסמכים שיתופי המסנכרן שינויים בזמן אמת בין יבשות; ממשק משתמש קפוא אינו קביל.
• היעדר תיעדוף: כל העדכונים טופלו באופן שווה. קלט קריטי של משתמש (כמו הקלדה בשורת חיפוש) עלול היה להתעכב בגלל שליפת נתונים פחות דחופה ברקע המציגה התראה, מה שהוביל לתסכול.
• יכולת הפרעה מוגבלת: מרגע שעדכון החל, לא ניתן היה להשהות או לחדש אותו. זה הקשה על יישום תכונות מתקדמות כמו חלוקת זמן (time-slicing) או תיעדוף משימות דחופות.
• קושי עם תבניות UI אסינכרוניות: טיפול בשליפת נתונים ובמצבי טעינה בצורה אלגנטית דרש פתרונות עקיפים מורכבים, שלעיתים קרובות הובילו למפלי מים (waterfalls) או לזרימות משתמש לא אידיאליות.

צוות React זיהה מגבלות אלו ויצא לפרויקט רב-שנתי לבנייה מחדש של מנגנון ה-reconciler המרכזי. התוצאה הייתה Fiber, ארכיטקטורה שתוכננה מהיסוד כדי לתמוך ברינדור אינקרמנטלי, מקביליות (concurrency) ושליטה טובה יותר על תהליך הרינדור.

הבנת רעיון הליבה: מהו Fiber?

בבסיסו, React Fiber הוא שכתוב מלא של אלגוריתם ה-Reconciliation המרכזי של React. החידוש העיקרי שלו הוא היכולת להשהות, לבטל ולחדש עבודת רינדור. כדי להשיג זאת, Fiber מציג ייצוג פנימי חדש של עץ הרכיבים ודרך חדשה לעבד עדכונים.

Fibers כיחידות עבודה

בארכיטקטורת Fiber, כל אלמנט של React (רכיבים, צמתי DOM וכו') מתאים ל-Fiber. Fiber הוא אובייקט JavaScript פשוט המייצג יחידת עבודה. חשבו עליו כמסגרת מחסנית וירטואלית, אך במקום להיות מנוהל על ידי מחסנית הקריאות של הדפדפן, הוא מנוהל על ידי React עצמו. כל Fiber מאחסן מידע על רכיב, המצב שלו, ה-props שלו, והקשר שלו ל-Fibers אחרים (הורה, ילד, אח).

כאשר React צריך לבצע עדכון, הוא יוצר עץ חדש של Fibers, המכונה עץ 'עבודה בתהליך' (work-in-progress). לאחר מכן הוא מתאם את העץ החדש הזה מול העץ הקיים ('הנוכחי'), ומזהה אילו שינויים יש להחיל על ה-DOM הממשי. כל התהליך הזה מחולק לחתיכות עבודה קטנות וניתנות להפרעה.

מבנה הנתונים החדש: רשימה מקושרת

באופן קריטי, ה-Fibers מקושרים יחד במבנה דמוי עץ, אך באופן פנימי, הם דומים לרשימה מקושרת חד-כיוונית לצורך סריקה יעילה במהלך ה-Reconciliation. לכל צומת Fiber יש מצביעים:

• child: מצביע ל-Fiber הילד הראשון.
• sibling: מצביע ל-Fiber האח הבא.
• return: מצביע ל-Fiber ההורה (ה-Fiber 'החוזר').

מבנה רשימה מקושרת זה מאפשר ל-React לסרוק את העץ לעומק (depth-first) ואז לחזור אחורה, תוך השהיה וחידוש קלים בכל נקודה. גמישות זו היא המפתח ליכולות המקביליות של Fiber.

שני השלבים של Reconciliation ב-Fiber

Fiber מחלק את תהליך ה-Reconciliation לשני שלבים נפרדים, מה שמאפשר ל-React לבצע עבודה באופן אסינכרוני ולתעדף משימות:

שלב 1: שלב הרינדור/Reconciliation (עץ עבודה בתהליך)

שלב זה ידוע גם כ'לולאת העבודה' או 'שלב הרינדור'. זהו השלב שבו React סורק את עץ ה-Fiber, מבצע את אלגוריתם ההשוואה (diffing) (מזהה שינויים), ובונה עץ Fiber חדש (עץ העבודה בתהליך) המייצג את המצב העתידי של ה-UI. שלב זה ניתן להפרעה.

פעולות מפתח במהלך שלב זה כוללות:

• עדכון Props ומצב: React מעבד props ומצב חדשים עבור כל רכיב, וקורא למתודות מחזור חיים כמו getDerivedStateFromProps או לגוף של רכיבים פונקציונליים.
• השוואת ילדים (Diffing): עבור כל רכיב, React משווה את הילדים הנוכחיים שלו עם הילדים החדשים (מהרינדור) כדי לקבוע מה צריך להוסיף, להסיר או לעדכן. כאן ה-prop הידוע לשמצה 'key' הופך חיוני ל-reconciliation יעיל של רשימות.
• סימון תופעות לוואי (Side Effects): במקום לבצע שינויים ממשיים ב-DOM או לקרוא ל-`componentDidMount`/`Update` באופן מיידי, Fiber מסמן את צמתי ה-Fiber עם 'תופעות לוואי' (למשל, `Placement`, `Update`, `Deletion`). אפקטים אלה נאספים לרשימה מקושרת חד-כיוונית הנקראת 'רשימת האפקטים' או 'תור העדכונים'. רשימה זו היא דרך קלת משקל לאחסן את כל פעולות ה-DOM וקריאות מחזור החיים הנדרשות שצריכות להתרחש לאחר סיום שלב הרינדור.

במהלך שלב זה, React אינו נוגע ב-DOM הממשי. הוא בונה ייצוג של מה שיעודכן. הפרדה זו חיונית למקביליות. אם נכנס עדכון בעדיפות גבוהה יותר, React יכול לזרוק את עץ העבודה בתהליך שנבנה חלקית ולהתחיל מחדש עם המשימה הדחופה יותר, מבלי לגרום לאי-עקביות נראית לעין על המסך.

שלב 2: שלב ה-Commit (החלת שינויים)

לאחר ששלב הרינדור מסתיים בהצלחה, וכל העבודה עבור עדכון נתון עובדה (או חלק ממנה), React נכנס לשלב ה-Commit. שלב זה הוא סינכרוני וללא הפרעות. זהו השלב שבו React לוקח את תופעות הלוואי שנצברו מעץ העבודה בתהליך ומחיל אותן על ה-DOM הממשי וקורא למתודות מחזור חיים רלוונטיות.

פעולות מפתח במהלך שלב זה כוללות:

• שינויים ב-DOM: React מבצע את כל מניפולציות ה-DOM הנדרשות (הוספה, הסרה, עדכון אלמנטים) בהתבסס על אפקטי ה-`Placement`, `Update`, ו-`Deletion` שסומנו בשלב הקודם.
• מתודות מחזור חיים ו-Hooks: זהו הזמן שבו מתודות כמו `componentDidMount`, `componentDidUpdate`, `componentWillUnmount` (להסרות), וקריאות חוזרות (callbacks) של `useLayoutEffect` מופעלות. חשוב לציין, קריאות חוזרות של `useEffect` מתוזמנות לרוץ לאחר שהדפדפן צייר, מה שמספק דרך לא חוסמת לביצוע תופעות לוואי.

מכיוון ששלב ה-Commit הוא סינכרוני, הוא חייב להסתיים במהירות כדי למנוע חסימה של ה-thread הראשי. זו הסיבה ש-Fiber מחשב מראש את כל השינויים בשלב הרינדור, מה שמאפשר לשלב ה-Commit להיות יישום מהיר וישיר של שינויים אלה.

חידושי מפתח של React Fiber

הגישה הדו-שלבית ומבנה הנתונים של Fiber פותחים שפע של יכולות חדשות:

מקביליות והפרעה (Time Slicing)

ההישג המשמעותי ביותר של Fiber הוא מתן האפשרות למקביליות. במקום לעבד עדכונים כבלוק יחיד, Fiber יכול לפרק את עבודת הרינדור ליחידות זמן קטנות יותר (פרוסות זמן). לאחר מכן הוא יכול לבדוק אם יש עבודה זמינה בעדיפות גבוהה יותר. אם כן, הוא יכול להשהות את העבודה הנוכחית בעדיפות נמוכה, לעבור למשימה הדחופה, ואז לחדש את העבודה המושהית מאוחר יותר, או אפילו לזרוק אותה לחלוטין אם היא כבר לא רלוונטית.

זה מושג באמצעות ממשקי API של הדפדפן כמו `requestIdleCallback` (לעבודת רקע בעדיפות נמוכה, אם כי React משתמש לעתים קרובות במתזמן מותאם אישית המבוסס על `MessageChannel` לתזמון אמין יותר בין סביבות), המאפשר ל-React להחזיר את השליטה לדפדפן כאשר ה-thread הראשי פנוי. ריבוי משימות שיתופי זה מבטיח שאינטראקציות דחופות של משתמשים (כמו אנימציות או טיפול בקלט) תמיד יקבלו עדיפות, מה שמוביל לחווית משתמש חלקה יותר באופן מורגש, גם במכשירים פחות חזקים או תחת עומס כבד.

תיעדוף ותזמון

Fiber מציג מערכת תיעדוף חזקה. ניתן להקצות עדיפויות שונות לסוגים שונים של עדכונים:

• מיידי/סינכרוני: עדכונים קריטיים שחייבים לקרות מיד (למשל, מטפלי אירועים).
• חוסם משתמש: עדכונים החוסמים קלט משתמש (למשל, קלט טקסט).
• רגיל: עדכוני רינדור סטנדרטיים.
• נמוך: עדכונים פחות קריטיים שניתן לדחות.
• בטלה (Idle): משימות רקע.

חבילת ה-Scheduler הפנימית של React מנהלת את העדיפויות הללו, ומחליטה איזו עבודה לבצע הלאה. עבור אפליקציה גלובלית המשרתת משתמשים עם תנאי רשת ויכולות מכשיר משתנות, תיעדוף חכם זה יקר ערך לשמירה על רספונסיביות.

Error Boundaries

היכולת של Fiber להפריע ולחדש את הרינדור אפשרה גם מנגנון טיפול בשגיאות חזק יותר: Error Boundaries. Error Boundary של React הוא רכיב הלוכד שגיאות JavaScript בכל מקום בעץ הרכיבים הילדים שלו, רושם את השגיאות הללו ומציג ממשק משתמש חלופי במקום לקרוס את כל האפליקציה. זה משפר מאוד את החוסן של אפליקציות, ומונע משגיאה ברכיב בודד לשבש את כל חווית המשתמש על פני מכשירים ודפדפנים שונים.

Suspense ו-UI אסינכרוני

אחת התכונות המרגשות ביותר שנבנו על גבי היכולות המקביליות של Fiber היא Suspense. Suspense מאפשר לרכיבים 'להמתין' למשהו לפני הרינדור – בדרך כלל שליפת נתונים, פיצול קוד (code splitting) או טעינת תמונות. בזמן שרכיב ממתין, Suspense יכול להציג ממשק טעינה חלופי (למשל, ספינר). ברגע שהנתונים או הקוד מוכנים, הרכיב מתרנדר. גישה דקלרטיבית זו מפשטת באופן משמעותי תבניות UI אסינכרוניות ומסייעת למנוע 'מפלי טעינה' (loading waterfalls) העלולים לפגוע בחוויית המשתמש, במיוחד עבור משתמשים ברשתות איטיות יותר.

לדוגמה, דמיינו פורטל חדשות גלובלי. עם Suspense, רכיב `NewsFeed` יכול להשהות עד שהכתבות שלו יאוחזרו, תוך הצגת טוען שלד (skeleton loader). רכיב `AdBanner` יכול להשהות עד שתוכן המודעה שלו ייטען, תוך הצגת מציין מקום. אלה יכולים להיטען באופן עצמאי, והמשתמש מקבל חוויה מתקדמת ופחות צורמת.

השלכות מעשיות ויתרונות למפתחים

הבנת הארכיטקטורה של Fiber מספקת תובנות יקרות ערך לאופטימיזציה של אפליקציות React ולמינוף הפוטנציאל המלא שלהן:

• חווית משתמש חלקה יותר: היתרון המיידי ביותר הוא ממשק משתמש זורם ורספונסיבי יותר. משתמשים, ללא קשר למכשיר או למהירות האינטרנט שלהם, יחוו פחות קפיאות ותקיעות, מה שיוביל לשביעות רצון גבוהה יותר.
• ביצועים משופרים: על ידי תיעדוף ותזמון חכם של עבודה, Fiber מבטיח שעדכונים קריטיים (כמו אנימציות או קלט משתמש) לא ייחסמו על ידי משימות פחות דחופות, מה שמוביל לביצועים נתפסים טובים יותר.
• לוגיקה אסינכרונית פשוטה יותר: תכונות כמו Suspense מפשטות באופן דרסטי את האופן שבו מפתחים מנהלים מצבי טעינה ונתונים אסינכרוניים, מה שמוביל לקוד נקי וקל יותר לתחזוקה.
• טיפול חזק בשגיאות: Error Boundaries הופכים אפליקציות לחסינות יותר, מונעים כשלים קטסטרופליים ומספקים חווית התדרדרות חיננית (graceful degradation).
• הכנה לעתיד: Fiber הוא הבסיס לתכונות ואופטימיזציות עתידיות של React, ומבטיח שאפליקציות שנבנות היום יוכלו לאמץ בקלות יכולות חדשות ככל שהאקוסיסטם מתפתח.

צלילת עומק ללוגיקת הליבה של אלגוריתם ה-Reconciliation

בואו ניגע בקצרה בלוגיקת הליבה של האופן שבו React מזהה שינויים בתוך עץ ה-Fiber במהלך שלב הרינדור.

אלגוריתם ההשוואה (Diffing) והיוריסטיקות (תפקיד ה-prop `key`)

בעת השוואת עץ ה-Fiber הנוכחי עם עץ העבודה בתהליך החדש, React משתמש במערך של היוריסטיקות עבור אלגוריתם ההשוואה שלו:

1. סוגי אלמנטים שונים: אם ה-`type` של אלמנט משתנה (למשל, `<div>` הופך ל-`<p>`), React מפרק את הרכיב/אלמנט הישן ובונה את החדש מאפס. זה אומר להרוס את צומת ה-DOM הישן ואת כל ילדיו.
2. אותו סוג אלמנט: אם ה-`type` זהה, React מסתכל על ה-props. הוא מעדכן רק את ה-props שהשתנו על צומת ה-DOM הקיים. זוהי פעולה יעילה מאוד.
3. Reconciling רשימות של ילדים (prop `key`): כאן ה-prop `key` הופך לחיוני. בעת תיאום רשימות של ילדים, React משתמש ב-`keys` כדי לזהות אילו פריטים השתנו, נוספו או הוסרו. ללא `keys`, React עשוי לרנדר מחדש או לסדר מחדש אלמנטים קיימים באופן לא יעיל, מה שמוביל לבעיות ביצועים או לבאגים במצב בתוך רשימות. `key` ייחודי ויציב (למשל, מזהה ממסד נתונים, לא אינדקס במערך) מאפשר ל-React להתאים במדויק אלמנטים מהרשימה הישנה לרשימה החדשה, ומאפשר עדכונים יעילים.

העיצוב של Fiber מאפשר לפעולות השוואה אלו להתבצע באופן אינקרמנטלי, עם אפשרות להשהיה במידת הצורך, מה שלא היה אפשרי עם ה-Stack reconciler הישן.

כיצד Fiber מטפל בסוגים שונים של עדכונים

כל שינוי המפעיל רינדור מחדש ב-React (למשל, `setState`, `forceUpdate`, עדכון `useState`, dispatch של `useReducer`) יוזם תהליך reconciliation חדש. כאשר מתרחש עדכון, React:

1. מתזמן עבודה: העדכון מתווסף לתור עם עדיפות ספציפית.
2. מתחיל עבודה: ה-Scheduler קובע מתי להתחיל לעבד את העדכון בהתבסס על העדיפות שלו ופרוסות הזמן הזמינות.
3. סורק Fibers: React מתחיל מ-Fiber השורש (או מהאב הקדמון המשותף הקרוב ביותר של הרכיב המעודכן) וסורק כלפי מטה.
4. פונקציית `beginWork`: עבור כל Fiber, React קורא לפונקציה `beginWork`. פונקציה זו אחראית על יצירת Fibers ילדים, תיאום ילדים קיימים, ואולי החזרת מצביע לילד הבא לעיבוד.
5. פונקציית `completeWork`: לאחר שכל הילדים של Fiber עובדו, React 'משלים' את העבודה עבור אותו Fiber על ידי קריאה ל-`completeWork`. כאן מסומנות תופעות לוואי (למשל, צורך בעדכון DOM, צורך בקריאה למתודת מחזור חיים). פונקציה זו 'מבעבעת' למעלה מהילד העמוק ביותר בחזרה לכיוון השורש.
6. יצירת רשימת האפקטים: בזמן ש-`completeWork` פועלת, היא בונה את 'רשימת האפקטים' – רשימה של כל ה-Fibers שיש להם תופעות לוואי שצריך להחיל בשלב ה-Commit.
7. Commit: לאחר שה-`completeWork` של Fiber השורש מסתיים, כל רשימת האפקטים נסרקת, והמניפולציות הממשיות ב-DOM וקריאות מחזור החיים/אפקטים הסופיות מתבצעות.

גישה שיטתית ודו-שלבית זו, עם יכולת הפרעה בליבה, מבטיחה ש-React יכול לנהל עדכוני UI מורכבים בחן, גם באפליקציות גלובליות אינטראקטיביות ועשירות בנתונים.

אופטימיזציית ביצועים עם חשיבה על Fiber

בעוד ש-Fiber משפר באופן משמעותי את הביצועים המובנים של React, למפתחים עדיין יש תפקיד מכריע באופטימיזציה של האפליקציות שלהם. הבנת אופן הפעולה של Fiber מאפשרת אסטרטגיות אופטימיזציה מושכלות יותר:

• ממואיזציה (`React.memo`, `useMemo`, `useCallback`): כלים אלה מונעים רינדורים מיותרים של רכיבים או חישובים חוזרים של ערכים על ידי שמירת הפלט שלהם בזיכרון (memoizing). שלב הרינדור של Fiber עדיין כולל סריקת רכיבים, גם אם הם לא משתנים. ממואיזציה עוזרת לדלג על עבודה בתוך שלב זה. זה חשוב במיוחד לאפליקציות גדולות מבוססות נתונים המשרתות בסיס משתמשים גלובלי שבו הביצועים הם קריטיים.
• פיצול קוד (`React.lazy`, `Suspense`): מינוף Suspense לפיצול קוד מבטיח שמשתמשים מורידים רק את קוד ה-JavaScript שהם צריכים בכל רגע נתון. זה חיוני לשיפור זמני טעינה ראשוניים, במיוחד עבור משתמשים עם חיבורי אינטרנט איטיים בשווקים מתפתחים.
• וירטואליזציה: להצגת רשימות או טבלאות גדולות (למשל, לוח מחוונים פיננסי עם אלפי שורות, או רשימת אנשי קשר גלובלית), ספריות וירטואליזציה (כמו `react-window` או `react-virtualized`) מרנדרות רק את הפריטים הנראים באזור התצוגה (viewport). זה מפחית באופן דרמטי את מספר ה-Fibers ש-React צריך לעבד, גם אם מערך הנתונים הבסיסי הוא עצום.
• פרופיילינג עם React DevTools: כלי המפתחים של React מציעים יכולות פרופיילינג חזקות המאפשרות לך לדמיין את תהליך ה-Reconciliation של Fiber. ניתן לראות אילו רכיבים מתרנדרים, כמה זמן כל שלב לוקח, ולזהות צווארי בקבוק בביצועים. זהו כלי חיוני לאיתור באגים ואופטימיזציה של ממשקי משתמש מורכבים.
• הימנעות משינויי Props מיותרים: שימו לב לא להעביר אובייקטים או ליטרלי מערכים חדשים כ-props בכל רינדור אם התוכן שלהם לא השתנה סמנטית. זה יכול לגרום לרינדורים מיותרים ברכיבי ילדים גם עם `React.memo`, מכיוון שהפניה חדשה נתפסת כשינוי.

מבט קדימה: העתיד של React ותכונות מקביליות

Fiber אינו רק הישג מהעבר; הוא התשתית לעתיד של React. צוות React ממשיך לבנות על ארכיטקטורה זו כדי לספק תכונות חדשות ועוצמתיות, ודוחף עוד יותר את גבולות האפשרי בפיתוח ממשקי משתמש לווב:

• רכיבי שרת של React (RSC): למרות שאינם חלק ישיר מה-reconciliation בצד הלקוח של Fiber, RSCs ממנפים את מודל הרכיבים כדי לרנדר רכיבים בשרת ולהזרים אותם ללקוח. זה יכול לשפר באופן משמעותי את זמני הטעינה הראשוניים של הדף ולהפחית את חבילות ה-JavaScript בצד הלקוח, יתרון במיוחד לאפליקציות גלובליות שבהן זמן ההשהיה של הרשת וגודלי החבילות יכולים להשתנות באופן קיצוני.
• Offscreen API: API עתידי זה מאפשר ל-React לרנדר רכיבים מחוץ למסך מבלי שהם ישפיעו על ביצועי ה-UI הנראה. זה שימושי לתרחישים כמו ממשקי טאבים שבהם רוצים לשמור על טאבים לא פעילים מרונדרים (ואולי מרונדרים מראש) אך לא פעילים ויזואלית, מה שמבטיח מעברים מיידיים כאשר משתמש מחליף טאבים.
• תבניות Suspense משופרות: האקוסיסטם סביב Suspense מתפתח ללא הרף, ומספק דרכים מתוחכמות יותר לנהל מצבי טעינה, מעברים ורינדור מקבילי לתרחישי UI מורכבים עוד יותר.

חידושים אלה, כולם נטועים בארכיטקטורת Fiber, נועדו להפוך את בניית חוויות משתמש עשירות ובעלות ביצועים גבוהים לקלה ויעילה מאי פעם, וניתנות להתאמה לסביבות משתמש מגוונות ברחבי העולם.

סיכום: שליטה ב-React מודרני

React Fiber מייצג מאמץ הנדסי מונומנטלי שהפך את React מספרייה חזקה לפלטפורמה גמישה ועתידית לבניית ממשקי משתמש מודרניים. על ידי ניתוק עבודת הרינדור משלב ה-Commit והכנסת יכולת הפרעה, Fiber הניח את היסודות לעידן חדש של תכונות מקביליות, המוביל לאפליקציות ווב חלקות, רספונסיביות וחסינות יותר.

עבור מפתחים, הבנה עמוקה של Fiber אינה רק תרגיל אקדמי; היא יתרון אסטרטגי. היא מעצימה אתכם לכתוב קוד ביצועי יותר, לאבחן בעיות ביעילות ולמנף תכונות חדשניות המספקות חוויות משתמש שאין שני להן ברחבי העולם. בעודכם ממשיכים לבנות ולבצע אופטימיזציה לאפליקציות ה-React שלכם, זכרו שבבסיסן, הריקוד המורכב של ה-Fibers הוא זה שגורם לקסם להתרחש, ומאפשר לממשקי המשתמש שלכם להגיב במהירות ובחן, לא משנה היכן המשתמשים שלכם נמצאים.