מצב Concurrent של React: הסבר על רינדור ניתן להפסקה לשיפור חוויית המשתמש

מצב Concurrent של React מייצג שינוי משמעותי באופן שבו יישומי React מרנדרים, ומציג את הרעיון של רינדור ניתן להפסקה. זה משנה באופן יסודי את האופן שבו React מטפל בעדכונים, ומאפשר לו לתעדף משימות דחופות ולשמור על ממשק המשתמש רספונסיבי, גם תחת עומס כבד. פוסט זה יעמיק במורכבות של מצב Concurrent, יחקור את עקרונות הליבה שלו, פרטי היישום, והיתרונות המעשיים לבניית יישומי ווב בעלי ביצועים גבוהים עבור קהל גלובלי.

הבנת הצורך במצב Concurrent

באופן מסורתי, React פעל במצב שכעת מכונה Legacy Mode או Blocking Mode. במצב זה, כאשר React מתחיל לרנדר עדכון, הוא ממשיך באופן סינכרוני וללא הפרעות עד שהרינדור מסתיים. זה יכול להוביל לבעיות ביצועים, במיוחד כאשר מתמודדים עם קומפוננטות מורכבות או מערכי נתונים גדולים. במהלך רינדור סינכרוני ארוך, הדפדפן הופך ללא רספונסיבי, מה שמוביל לעיכוב נתפס ולחוויית משתמש גרועה. תארו לעצמכם משתמש המקיים אינטראקציה עם אתר מסחר אלקטרוני, מנסה לסנן מוצרים, וחווה עיכובים ניכרים בכל אינטראקציה. זה יכול להיות מתסכל להפליא ויכול להוביל לנטישת האתר על ידי המשתמשים.

מצב Concurrent מטפל במגבלה זו על ידי כך שהוא מאפשר ל-React לחלק את עבודת הרינדור ליחידות קטנות יותר וניתנות להפסקה. זה מאפשר ל-React להשהות, לחדש, או אפילו לנטוש משימות רינדור בהתבסס על עדיפות. עדכונים בעדיפות גבוהה, כמו קלט משתמש, יכולים להפריע לרינדורים מתמשכים בעדיפות נמוכה, ובכך להבטיח חוויית משתמש חלקה ורספונסיבית.

מושגי מפתח במצב Concurrent

1. רינדור ניתן להפסקה (Interruptible Rendering)

עיקרון הליבה של מצב Concurrent הוא היכולת להפריע לרינדור. במקום לחסום את הת'רד הראשי, React יכול להשהות את רינדור עץ הקומפוננטות כדי לטפל במשימות דחופות יותר, כמו תגובה לקלט משתמש. זה מושג באמצעות טכניקה הנקראת תזמון שיתופי (cooperative scheduling). React מוותר על השליטה ומחזיר אותה לדפדפן לאחר כמות מסוימת של עבודה, מה שמאפשר לדפדפן לטפל באירועים אחרים.

2. עדיפויות (Priorities)

React מקצה עדיפויות לסוגים שונים של עדכונים. אינטראקציות של משתמשים, כמו הקלדה או לחיצה, מקבלות בדרך כלל עדיפות גבוהה יותר מאשר עדכוני רקע או שינויים פחות קריטיים בממשק המשתמש. זה מבטיח שהעדכונים החשובים ביותר יעובדו תחילה, מה שמוביל לחוויית משתמש רספונסיבית יותר. לדוגמה, הקלדה בשורת חיפוש צריכה תמיד להרגיש מיידית, גם אם ישנם תהליכי רקע אחרים המעדכנים את קטלוג המוצרים.

3. ארכיטקטורת Fiber

מצב Concurrent בנוי על גבי React Fiber, שכתוב מלא של הארכיטקטורה הפנימית של React. Fiber מייצג כל קומפוננטה כצומת פייבר (fiber node), מה שמאפשר ל-React לעקוב אחר העבודה הנדרשת לעדכון הקומפוננטה ולתעדף אותה בהתאם. Fiber מאפשר ל-React לפרק עדכונים גדולים ליחידות עבודה קטנות יותר, מה שהופך את הרינדור הניתן להפסקה לאפשרי. חשבו על Fiber כמנהל משימות מפורט עבור React, המאפשר לו לתזמן ולתעדף ביעילות משימות רינדור שונות.

4. רינדור אסינכרוני (Asynchronous Rendering)

מצב Concurrent מציג טכניקות רינדור אסינכרוניות. React יכול להתחיל לרנדר עדכון ואז להשהות אותו כדי לבצע משימות אחרות. כאשר הדפדפן פנוי, React יכול לחדש את הרינדור מהנקודה שבה עצר. זה מאפשר ל-React לנצל זמן פנוי ביעילות, ובכך לשפר את הביצועים הכוללים. לדוגמה, React עשוי לרנדר מראש את העמוד הבא ביישום מרובה עמודים בזמן שהמשתמש עדיין מקיים אינטראקציה עם העמוד הנוכחי, ובכך לספק חוויית ניווט חלקה.

5. Suspense

Suspense היא קומפוננטה מובנית המאפשרת לך "להשהות" (suspend) את הרינדור בזמן ההמתנה לפעולות אסינכרוניות, כמו שליפת נתונים. במקום להציג מסך ריק או ספינר, Suspense יכול להציג ממשק משתמש חלופי (fallback UI) בזמן שהנתונים נטענים. זה משפר את חוויית המשתמש על ידי מתן משוב ויזואלי ומניעת תחושה שהממשק אינו מגיב. תארו לעצמכם פיד של רשת חברתית: Suspense יכול להציג מציין מקום (placeholder) עבור כל פוסט בזמן שהתוכן עצמו נשלף מהשרת.

6. Transitions

Transitions מאפשרות לך לסמן עדכונים כלא דחופים. זה אומר ל-React לתעדף עדכונים אחרים, כמו קלט משתמש, על פני ה-transition. Transitions שימושיות ליצירת מעברים חלקים ומושכים חזותית מבלי להקריב את הרספונסיביות. לדוגמה, בעת ניווט בין עמודים ביישום ווב, ניתן לסמן את מעבר העמודים כ-transition, מה שמאפשר ל-React לתעדף אינטראקציות של המשתמש בעמוד החדש.

היתרונות של שימוש במצב Concurrent

• רספונסיביות משופרת: על ידי כך שהוא מאפשר ל-React להפריע לרינדור ולתעדף משימות דחופות, מצב Concurrent משפר משמעותית את הרספונסיביות של היישום שלך, במיוחד תחת עומס כבד. התוצאה היא חוויית משתמש חלקה ומהנה יותר.
• חוויית משתמש משופרת: השימוש ב-Suspense וב-Transitions מאפשר ליצור ממשקים מושכים חזותית וידידותיים יותר למשתמש. משתמשים רואים משוב מיידי לפעולותיהם, גם כאשר מתמודדים עם פעולות אסינכרוניות.
• ביצועים טובים יותר: מצב Concurrent מאפשר ל-React לנצל זמן פנוי ביעילות רבה יותר, ובכך לשפר את הביצועים הכוללים. על ידי פירוק עדכונים גדולים ליחידות עבודה קטנות יותר, React יכול להימנע מחסימת הת'רד הראשי ולשמור על הממשק רספונסיבי.
• פיצול קוד וטעינה עצלה (Code Splitting and Lazy Loading): מצב Concurrent עובד בצורה חלקה עם פיצול קוד וטעינה עצלה, ומאפשר לטעון רק את הקוד הדרוש לתצוגה הנוכחית. זה יכול להפחית משמעותית את זמן הטעינה הראשוני של היישום.
• קומפוננטות שרת (עתידי): מצב Concurrent הוא תנאי מוקדם לקומפוננטות שרת (Server Components), תכונה חדשה המאפשרת לרנדר קומפוננטות בצד השרת. קומפוננטות שרת יכולות לשפר את הביצועים על ידי הפחתת כמות ה-JavaScript שצריך להוריד ולהריץ בצד הלקוח.

יישום מצב Concurrent ביישום ה-React שלך

הפעלת מצב Concurrent ביישום ה-React שלך היא פשוטה יחסית. התהליך תלוי אם אתה משתמש ב-Create React App או בהגדרת בנייה מותאמת אישית.

שימוש ב-Create React App

אם אתה משתמש ב-Create React App, תוכל להפעיל את מצב Concurrent על ידי עדכון קובץ `index.js` שלך לשימוש ב-API של `createRoot` במקום ב-API של `ReactDOM.render`.

// לפני:
import ReactDOM from 'react-dom';
import App from './App';

ReactDOM.render(, document.getElementById('root'));

// אחרי:
import { createRoot } from 'react-dom/client';
import App from './App';

const root = createRoot(document.getElementById('root'));
root.render();

שימוש בהגדרת בנייה מותאמת אישית

אם אתה משתמש בהגדרת בנייה מותאמת אישית, תצטרך לוודא שאתה משתמש ב-React 18 ומעלה ושתצורת הבנייה שלך תומכת במצב Concurrent. תצטרך גם לעדכן את קובץ `index.js` שלך לשימוש ב-API של `createRoot`, כפי שמוצג לעיל.

שימוש ב-Suspense לשליפת נתונים

כדי לנצל את מלוא היתרונות של מצב Concurrent, עליך להשתמש ב-Suspense לשליפת נתונים. זה מאפשר להציג ממשק משתמש חלופי בזמן שהנתונים נטענים, ומונע מהממשק להרגיש לא רספונסיבי.

הנה דוגמה לשימוש ב-Suspense עם פונקציה היפותטית בשם `fetchData`:

import { Suspense } from 'react';

function MyComponent() {
 const data = fetchData(); // נניח ש-fetchData() מחזירה אובייקט דמוי Promise
 return (
  

   
{data.title}
   
{data.description}
  
 );
}

function App() {
 return (
  טוען...

import { useState, useTransition } from 'react';

function MyComponent() {
 const [isPending, startTransition] = useTransition();
 const [value, setValue] = useState('');

 const handleChange = (e) => {
  startTransition(() => {
   setValue(e.target.value);
  });
 };

 return (
  

   
   
ערך: {value}
   {isPending && 
מעדכן...
}
  
 );
}

export default MyComponent;