M

MLOG

עברית

גלו טכניקות מתקדמות לשינוי בקשות באמצעות Middleware של Next.js. למדו לטפל בניתוב מורכב, אימות, בדיקות A/B ואסטרטגיות לוקליזציה ליישומי רשת חזקים.

מקרי קצה ב-Middleware של Next.js: שליטה בדפוסי שינוי בקשות

ה-Middleware של Next.js מספק מנגנון רב-עוצמה ליירוט ושינוי בקשות לפני שהן מגיעות לנתיבים באפליקציה שלכם. יכולת זו פותחת מגוון רחב של אפשרויות, החל מבדיקות אימות פשוטות ועד לתרחישי בדיקות A/B מורכבים ואסטרטגיות בינאום (internationalization). עם זאת, שימוש יעיל ב-Middleware דורש הבנה עמוקה של מקרי הקצה והמלכודות הפוטנציאליות שלו. מדריך מקיף זה בוחן דפוסי שינוי בקשות מתקדמים, ומספק דוגמאות מעשיות ותובנות ישימות שיסייעו לכם לבנות יישומי Next.js חזקים ובעלי ביצועים גבוהים.

הבנת יסודות ה-Middleware של Next.js

לפני שנצלול לדפוסים מתקדמים, בואו נסכם את יסודות ה-Middleware של Next.js. פונקציות Middleware מופעלות לפני שבקשה מושלמת, ומאפשרות לכם:

פונקציות Middleware נמצאות בקובץ middleware.js או middleware.ts בספריית ה-/pages או /app שלכם (תלוי בגרסת ה-Next.js ובהגדרות). הן מקבלות אובייקט NextRequest המייצג את הבקשה הנכנסת ויכולות להחזיר אובייקט NextResponse כדי לשלוט בהתנהגות שלאחר מכן.

דוגמה: Middleware לאימות בסיסי

דוגמה זו מדגימה בדיקת אימות פשוטה. אם המשתמש אינו מאומת (למשל, אין טוקן תקף בעוגייה), הוא מופנה לדף ההתחברות.


import { NextResponse } from 'next/server'
import type { NextRequest } from 'next/server'

export function middleware(request: NextRequest) {
  const authToken = request.cookies.get('authToken')

  if (!authToken) {
    return NextResponse.redirect(new URL('/login', request.url))
  }

  return NextResponse.next()
}

export const config = {
  matcher: ['/protected/:path*'],
}

ה-Middleware הזה ירוץ רק עבור נתיבים התואמים ל-/protected/:path*. הוא בודק את קיומה של עוגיית authToken. אם העוגייה חסרה, המשתמש מופנה לדף /login. אחרת, הבקשה מורשית להמשיך כרגיל באמצעות NextResponse.next().

דפוסי שינוי בקשות מתקדמים

כעת, בואו נבחן כמה דפוסי שינוי בקשות מתקדמים המציגים את העוצמה האמיתית של ה-Middleware של Next.js.

1. בדיקות A/B באמצעות עוגיות

בדיקות A/B הן טכניקה חיונית לאופטימיזציה של חווית המשתמש. ניתן להשתמש ב-Middleware כדי להקצות משתמשים באופן אקראי לווריאציות שונות של האפליקציה שלכם ולעקוב אחר התנהגותם. דפוס זה מסתמך על עוגיות כדי לשמור את הווריאציה שהוקצתה למשתמש.

דוגמה: בדיקת A/B לדף נחיתה


import { NextResponse } from 'next/server'
import type { NextRequest } from 'next/server'

const VARIANT_A = 'variantA'
const VARIANT_B = 'variantB'

export function middleware(request: NextRequest) {
  let variant = request.cookies.get('variant')?.value

  if (!variant) {
    // Randomly assign a variant
    variant = Math.random() < 0.5 ? VARIANT_A : VARIANT_B
    const response = NextResponse.next()
    response.cookies.set('variant', variant)
    return response
  }

  if (variant === VARIANT_A) {
    return NextResponse.rewrite(new URL('/variant-a', request.url))
  } else if (variant === VARIANT_B) {
    return NextResponse.rewrite(new URL('/variant-b', request.url))
  }

  return NextResponse.next()
}

export const config = {
  matcher: ['/'],
}

בדוגמה זו, כאשר משתמש מבקר בנתיב השורש (/) בפעם הראשונה, ה-Middleware מקצה אותו באופן אקראי ל-variantA או variantB. וריאציה זו נשמרת בעוגייה. בקשות עתידיות מאותו משתמש ישוכתבו ל-/variant-a או /variant-b, בהתאם לווריאציה שהוקצתה לו. זה מאפשר לכם להגיש דפי נחיתה שונים ולעקוב אחר איזה מהם מניב ביצועים טובים יותר. ודאו שהגדרתם נתיבים עבור /variant-a ו-/variant-b באפליקציית ה-Next.js שלכם.

שיקולים גלובליים: בעת ביצוע בדיקות A/B, קחו בחשבון וריאציות אזוריות. עיצוב שמהדהד בצפון אמריקה עשוי שלא להיות יעיל באותה מידה באסיה. תוכלו להשתמש בנתוני מיקום גיאוגרפי (שמתקבלים באמצעות בדיקת כתובת IP או העדפות משתמש) כדי להתאים את בדיקת ה-A/B לאזורים ספציפיים.

2. לוקליזציה (i18n) עם שכתוב כתובות URL

בינאום (i18n) חיוני להגעה לקהל גלובלי. ניתן להשתמש ב-Middleware כדי לזהות אוטומטית את השפה המועדפת על המשתמש ולהפנות אותו לגרסה המקומית המתאימה של האתר שלכם.

דוגמה: הפניה על בסיס כותרת `Accept-Language`


import { NextResponse } from 'next/server'
import type { NextRequest } from 'next/server'

const SUPPORTED_LANGUAGES = ['en', 'fr', 'es', 'de']
const DEFAULT_LANGUAGE = 'en'

function getPreferredLanguage(request: NextRequest): string {
  const acceptLanguage = request.headers.get('accept-language')
  if (!acceptLanguage) {
    return DEFAULT_LANGUAGE
  }

  const languages = acceptLanguage.split(',').map((lang) => lang.split(';')[0].trim())

  for (const lang of languages) {
    if (SUPPORTED_LANGUAGES.includes(lang)) {
      return lang
    }
  }

  return DEFAULT_LANGUAGE
}

export function middleware(request: NextRequest) {
  const pathname = request.nextUrl.pathname

  // Check if there's an existing locale in the pathname
  if (
    SUPPORTED_LANGUAGES.some(
      (locale) => pathname.startsWith(`/${locale}/`) || pathname === `/${locale}`
    )
  ) {
    return NextResponse.next()
  }

  const preferredLanguage = getPreferredLanguage(request)

  return NextResponse.redirect(
    new URL(`/${preferredLanguage}${pathname}`, request.url)
  )
}

export const config = {
  matcher: [
    '/((?!api|_next/static|_next/image|favicon.ico).*)'
  ],
}

ה-Middleware הזה מחלץ את כותרת ה-Accept-Language מהבקשה וקובע את השפה המועדפת על המשתמש. אם כתובת ה-URL אינה מכילה כבר קידומת שפה (למשל, /en/about), ה-Middleware מפנה את המשתמש לכתובת ה-URL המקומית המתאימה (למשל, /fr/about עבור צרפתית). ודאו שיש לכם מבנה תיקיות מתאים בספריית ה-/pages או /app שלכם עבור הלוקאלים השונים. לדוגמה, תצטרכו קובץ /pages/en/about.js וקובץ /pages/fr/about.js.

שיקולים גלובליים: ודאו שיישום ה-i18n שלכם מטפל נכון בשפות מימין לשמאל (כמו ערבית, עברית). כמו כן, שקלו להשתמש ברשת להעברת תוכן (CDN) כדי להגיש נכסים מקומיים משרתים קרובים יותר למשתמשים שלכם, ובכך לשפר את הביצועים.

3. דגלי פיצ'רים (Feature Flags)

דגלי פיצ'רים מאפשרים לכם להפעיל או להשבית תכונות באפליקציה שלכם מבלי לפרוס קוד חדש. זה שימושי במיוחד להשקה הדרגתית של פיצ'רים חדשים או לבדיקת פיצ'רים בסביבת הייצור (production). ניתן להשתמש ב-Middleware כדי לבדוק את מצב דגל הפיצ'ר ולשנות את הבקשה בהתאם.

דוגמה: הפעלת פיצ'ר בטא


import { NextResponse } from 'next/server'
import type { NextRequest } from 'next/server'

const BETA_FEATURE_ENABLED = process.env.BETA_FEATURE_ENABLED === 'true'

export function middleware(request: NextRequest) {
  if (BETA_FEATURE_ENABLED && request.nextUrl.pathname.startsWith('/new-feature')) {
    return NextResponse.next()
  }

  // Optionally redirect to a "feature unavailable" page
  return NextResponse.rewrite(new URL('/feature-unavailable', request.url))
}

export const config = {
  matcher: ['/new-feature/:path*'],
}

ה-Middleware הזה בודק את הערך של משתנה הסביבה BETA_FEATURE_ENABLED. אם הוא מוגדר ל-true והמשתמש מנסה לגשת לנתיב תחת /new-feature, הבקשה מורשית להמשיך. אחרת, המשתמש מופנה לדף /feature-unavailable. זכרו להגדיר משתני סביבה כראוי עבור סביבות שונות (פיתוח, staging, ייצור).

שיקולים גלובליים: בעת שימוש בדגלי פיצ'רים, שקלו את ההשלכות המשפטיות של הפעלת פיצ'רים שעלולים לא לעמוד בתקנות בכל האזורים. לדוגמה, ייתכן שיהיה צורך להשבית פיצ'רים הקשורים לפרטיות נתונים במדינות מסוימות.

4. זיהוי מכשירים וניתוב מותאם

אפליקציות רשת מודרניות צריכות להיות רספונסיביות ולהתאים את עצמן לגדלי מסך ויכולות מכשיר שונים. ניתן להשתמש ב-Middleware כדי לזהות את סוג המכשיר של המשתמש ולהפנות אותו לגרסאות מותאמות של האתר שלכם.

דוגמה: הפניית משתמשי מובייל לסאב-דומיין מותאם למובייל


import { NextResponse } from 'next/server'
import type { NextRequest } from 'next/server'
import { device } from 'detection'

export function middleware(request: NextRequest) {
  const userAgent = request.headers.get('user-agent')

  if (userAgent) {
    const deviceType = device(userAgent)

    if (deviceType.type === 'phone') {
      const mobileUrl = new URL(request.url)
      mobileUrl.hostname = 'm.example.com'
      return NextResponse.redirect(mobileUrl)
    }
  }

  return NextResponse.next()
}

export const config = {
  matcher: ['/'],
}

דוגמה זו משתמשת בספריית `detection` כדי לקבוע את סוג המכשיר של המשתמש על בסיס כותרת ה-User-Agent. אם המשתמש נמצא בטלפון נייד, הוא מופנה לסאב-דומיין m.example.com (בהנחה שיש לכם גרסה מותאמת למובייל של האתר שלכם המתארחת שם). זכרו להתקין את חבילת `detection`: `npm install detection`.

שיקולים גלובליים: ודאו שלוגיקת זיהוי המכשירים שלכם לוקחת בחשבון וריאציות אזוריות בשימוש במכשירים. לדוגמה, טלפונים פשוטים (feature phones) עדיין נפוצים בחלק מהמדינות המתפתחות. שקלו להשתמש בשילוב של זיהוי User-Agent וטכניקות עיצוב רספונסיבי לפתרון חזק יותר.

5. העשרת כותרות בקשה

ה-Middleware יכול להוסיף מידע לכותרות הבקשה לפני שהיא מעובדת על ידי נתיבי האפליקציה שלכם. זה שימושי להוספת מטא-דאטה מותאם אישית, כגון תפקידי משתמש, סטטוס אימות, או מזהי בקשה, שבהם יכולה להשתמש הלוגיקה של האפליקציה שלכם.

דוגמה: הוספת מזהה בקשה (Request ID) 


import { NextResponse } from 'next/server'
import type { NextRequest } from 'next/server'
import { v4 as uuidv4 } from 'uuid'

export function middleware(request: NextRequest) {
  const requestId = uuidv4()
  const response = NextResponse.next()
  response.headers.set('x-request-id', requestId)
  return response
}

export const config = {
  matcher: ['/api/:path*'], // Only apply to API routes
}

ה-Middleware הזה מייצר מזהה בקשה ייחודי באמצעות ספריית uuid ומוסיף אותו לכותרת x-request-id. לאחר מכן ניתן להשתמש במזהה זה למטרות רישום (logging), מעקב וניפוי שגיאות. זכרו להתקין את חבילת `uuid`: `npm install uuid`.

שיקולים גלובליים: בעת הוספת כותרות מותאמות אישית, היו מודעים למגבלות גודל הכותרת. חריגה ממגבלות אלה עלולה להוביל לשגיאות בלתי צפויות. כמו כן, ודאו שכל מידע רגיש שנוסף לכותרות מוגן כראוי, במיוחד אם האפליקציה שלכם נמצאת מאחורי פרוקסי הפוך או CDN.

6. שיפורי אבטחה: הגבלת קצב (Rate Limiting)

ה-Middleware יכול לשמש כקו הגנה ראשון מפני התקפות זדוניות על ידי יישום הגבלת קצב. זה מונע שימוש לרעה על ידי הגבלת מספר הבקשות שלקוח יכול לבצע בתוך חלון זמן ספציפי.

דוגמה: הגבלת קצב בסיסית באמצעות מאגר פשוט


import { NextResponse } from 'next/server'
import type { NextRequest } from 'next/server'

const requestCounts: { [ip: string]: number } = {}
const WINDOW_SIZE_MS = 60000; // 1 minute
const MAX_REQUESTS_PER_WINDOW = 100;

export function middleware(request: NextRequest) {
  const clientIP = request.ip || '127.0.0.1' // Get client IP, default to localhost for local testing

  if (!requestCounts[clientIP]) {
    requestCounts[clientIP] = 0;
  }

  requestCounts[clientIP]++;

  if (requestCounts[clientIP] > MAX_REQUESTS_PER_WINDOW) {
    return new NextResponse(
      JSON.stringify({ message: 'Too many requests' }),
      { status: 429, headers: { 'Content-Type': 'application/json' } }
    );
  }

  // Reset count after window
  setTimeout(() => {
    requestCounts[clientIP]--;
    if (requestCounts[clientIP] <= 0) {
        delete requestCounts[clientIP];
    }
  }, WINDOW_SIZE_MS);

  return NextResponse.next();
}

export const config = {
  matcher: ['/api/:path*'], // Apply to all API routes
}

דוגמה זו מתחזקת מאגר פשוט בזיכרון (requestCounts) כדי לעקוב אחר מספר הבקשות מכל כתובת IP. אם לקוח חורג מ-MAX_REQUESTS_PER_WINDOW בתוך WINDOW_SIZE_MS, ה-Middleware מחזיר שגיאת 429 Too Many Requests. חשוב: זוהי דוגמה פשוטה ואינה מתאימה לסביבות ייצור מכיוון שהיא אינה סקיילבילית ופגיעה להתקפות מניעת שירות. לשימוש בייצור, שקלו להשתמש בפתרון הגבלת קצב חזק יותר כמו Redis או שירות ייעודי להגבלת קצב.

שיקולים גלובליים: יש להתאים אסטרטגיות להגבלת קצב למאפיינים הספציפיים של האפליקציה שלכם ולהתפלגות הגיאוגרפית של המשתמשים. שקלו להשתמש במגבלות קצב שונות לאזורים שונים או לפלחי משתמשים שונים.

מקרי קצה ומלכודות פוטנציאליות

אף על פי ש-Middleware הוא כלי רב עוצמה, חיוני להיות מודעים למגבלותיו ולמלכודות הפוטנציאליות שלו:

שיטות עבודה מומלצות לשימוש ב-Middleware של Next.js

כדי למקסם את היתרונות של ה-Middleware של Next.js ולהימנע מבעיות פוטנציאליות, עקבו אחר השיטות המומלצות הבאות:

סיכום

ה-Middleware של Next.js מציע דרך רבת עוצמה לשנות בקשות ולהתאים אישית את התנהגות האפליקציה שלכם בקצה. על ידי הבנת דפוסי שינוי הבקשות המתקדמים שנדונו במדריך זה, תוכלו לבנות יישומי Next.js חזקים, בעלי ביצועים גבוהים ומודעים גלובלית. זכרו לשקול היטב את מקרי הקצה והמלכודות הפוטנציאליות, ולעקוב אחר השיטות המומלצות שהוזכרו לעיל כדי להבטיח שפונקציות ה-Middleware שלכם אמינות וניתנות לתחזוקה. אמצו את כוחו של ה-Middleware כדי ליצור חוויות משתמש יוצאות דופן ולפתוח אפשרויות חדשות עבור יישומי הרשת שלכם.