אתיקה במוזיאונים: רפטריאציה ובעלות בהקשר גלובלי

מוזיאונים, כשומרי המורשת התרבותית, מתמודדים עם אתגרים אתיים מורכבים יותר ויותר בכל הנוגע לרכישה, תצוגה ובעלות על אוספיהם. שאלת הרפטריאציה – החזרת חפצים תרבותיים למדינות או לקהילות המקור שלהם – הפכה לנקודת מחלוקת מרכזית, המעלה שאלות עמוקות על היסטוריה, קולוניאליזם, זהות תרבותית וצדק. פוסט בלוג זה בוחן את הממדים הרב-גוניים של רפטריאציה ובעלות בנוף המוזיאלי העולמי.

הבנת סוגיות הליבה

מהי רפטריאציה?

רפטריאציה מתייחסת לתהליך של החזרת חפצים תרבותיים, שרידי אדם, או פריטים אחרים בעלי חשיבות תרבותית לבעליהם המקוריים, לקהילותיהם או למדינות המקור שלהם. לעיתים קרובות היא מונעת על ידי טענות לרכישה לא צודקת, לרבות גניבה, ביזה בזמן מלחמה, או דינמיקות כוח קולוניאליות לא שוויוניות.

מדוע רפטריאציה חשובה?

לרפטריאציה חשיבות ממספר סיבות:

• צדק מאחה: היא שואפת לתקן עוולות היסטוריות שנגרמו לקהילות קולוניאליות או מודרות.
• זהות תרבותית: החזרת מורשת תרבותית יכולה לעזור לקהילות להתחבר מחדש להיסטוריה, למסורות ולזהות התרבותית שלהן.
• זכויות אדם: תביעות רפטריאציה רבות נטועות בעקרונות זכויות האדם, במיוחד זכויותיהם של עמים ילידים.
• שיקולים אתיים: מוזיאונים מכירים יותר ויותר בציווי האתי לטפל במקורות הבעייתיים של פריטים מסוימים באוספיהם.

טיעונים בעד ונגד רפטריאציה

טיעונים בעד רפטריאציה

תומכי הרפטריאציה טוענים לעיתים קרובות כי:

• החפצים נרכשו באופן בלתי חוקי או בלתי אתי: חפצים רבים הושגו באמצעות ניצול קולוניאלי, גניבה או כפייה.
• לקהילות המקור יש זכות למורשתן התרבותית: חפצים תרבותיים הם לעיתים קרובות חלק בלתי נפרד מזהותה של קהילה, מנהגיה הרוחניים והבנתה ההיסטורית.
• רפטריאציה יכולה לקדם ריפוי ופיוס: החזרת חפצים יכולה לסייע בריפוי פצעים שנגרמו מעוולות היסטוריות ולבנות יחסים חזקים יותר בין מוזיאונים לקהילות המקור.
• למוזיאונים יש אחריות להיות שקופים ולתת דין וחשבון: על המוזיאונים להיות פתוחים לגבי הפרוביננס (היסטוריית הבעלות) של חפציהם ולהיות מוכנים לנהל דיאלוג עם קהילות המקור.

דוגמה: ברונזות בנין, שנבזזו מממלכת בנין (כיום ניגריה) במהלך המשלחת העונשין הבריטית של 1897, הן דוגמה מובהקת לחפצים שנרכשו באמצעות אלימות קולוניאלית. הקמפיין רב השנים להחזרתן צבר תאוצה משמעותית בשנים האחרונות, וכתוצאה מכך חלק מהמוזיאונים החלו בתהליך הרפטריאציה.

טיעונים נגד רפטריאציה

המתנגדים לרפטריאציה טוענים לעיתים כי:

• מוזיאונים הם מאגרים אוניברסליים: הם מספקים גישה למורשת תרבותית לקהל עולמי ומשמרים חפצים לדורות הבאים.
• החפצים מוגנים ומשומרים טוב יותר במוזיאונים: למוזיאונים יש את המשאבים והמומחיות להבטיח טיפול ארוך טווח בחפצים עדינים.
• רפטריאציה עלולה להוביל לדלדול אוספי המוזיאונים: אם כל בקשות הרפטריאציה יתקבלו, מוזיאונים עלולים לאבד חלקים משמעותיים מאוספיהם.
• קביעת הבעלות החוקית יכולה להיות קשה: ביסוס בעלות ברורה יכול להיות מאתגר, במיוחד עבור חפצים עם היסטוריה מורכבת או שנויה במחלוקת.
• למדינות המקור עשויים לחסור המשאבים לטפל בחפצים המוחזרים: לעיתים מועלים חששות לגבי יכולתן של מדינות המקור להגן ולשמר כראוי חפצים שהוחזרו.

דוגמה: יש הטוענים כי שיש אלגין (הידועים גם כפסלי הפרתנון), שהוסרו מהפרתנון באתונה על ידי לורד אלגין בתחילת המאה ה-19 וכיום שוכנים במוזיאון הבריטי, מוגנים טוב יותר בלונדון מאשר היו באתונה בשל גורמים סביבתיים ומומחיות בשימור. טיעון זה שנוי במחלוקת גוברת והולכת.

בעלי עניין מרכזיים בדיון על רפטריאציה

הדיון על רפטריאציה כולל מגוון רחב של בעלי עניין, שלכל אחד מהם פרספקטיבות ואינטרסים משלו:

• מוזיאונים: מוזיאונים חייבים להתמודד עם שיקולים אתיים, התחייבויות משפטיות וההשפעה הפוטנציאלית של רפטריאציה על אוספיהם ועל המוניטין שלהם.
• קהילות המקור: קבוצות ילידיות, אומות וקהילות אחרות המבקשות את החזרת מורשתן התרבותית.
• ממשלות: ממשלות לאומיות ובינלאומיות ממלאות תפקיד בעיצוב מדיניות וחוקי רפטריאציה.
• חוקרים ואקדמאים: הם תורמים להבנת הפרוביננס והחשיבות התרבותית של חפצים.
• הציבור: לציבור יש עניין בשימור ונגישות של מורשת תרבותית.
• שוק האמנות: שוק האמנות מעורב מכיוון שחפצים שעברו רפטריאציה יכולים להיות בעלי ערך רב.

מסגרות משפטיות והסכמים בינלאומיים

מספר הסכמים בינלאומיים ומסגרות משפטיות עוסקים בסוגיית המורשת התרבותית והרפטריאציה:

• אמנת אונסק"ו מ-1970 בדבר האמצעים לאיסור ולמניעת יבוא, יצוא והעברת בעלות של רכוש תרבותי שלא כדין: אמנה זו נועדה למנוע סחר בלתי חוקי ברכוש תרבותי ומקדמת שיתוף פעולה בינלאומי בהגנתו.
• אמנת UNIDROIT בדבר חפצי תרבות שנגנבו או יוצאו באופן בלתי חוקי: אמנה זו מספקת מסגרת משפטית להחזרת חפצי תרבות שנגנבו או יוצאו באופן בלתי חוקי.
• חוקים לאומיים: מדינות רבות חוקקו חוקים להגנה על מורשתן התרבותית ולהסדרת יצוא של חפצים תרבותיים. חוקים אלה יכולים גם למלא תפקיד בתביעות רפטריאציה. לדוגמה, חוק הגנת קברים ורפטריאציה של אינדיאנים (NAGPRA) בארצות הברית.

הנוף המתפתח של האתיקה המוזיאלית

האתיקה המוזיאלית מתפתחת כל הזמן בתגובה לערכים חברתיים משתנים ולמודעות גוברת לעוולות היסטוריות. המגמות המרכזיות כוללות:

• שקיפות מוגברת: מוזיאונים הופכים שקופים יותר לגבי הפרוביננס של אוספיהם ומנהלים דיאלוג פתוח עם קהילות המקור.
• גישות שיתופיות: מוזיאונים עובדים יותר ויותר בשיתוף פעולה עם קהילות המקור לפיתוח מדיניות רפטריאציה ולחקירת פתרונות חלופיים, כגון השאלות ארוכות טווח או תערוכות משותפות.
• דה-קולוניזציה של מוזיאונים: קיימת תנועה גוברת לדה-קולוניזציה של מוזיאונים על ידי אתגור פרספקטיבות אירופוצנטריות והגברת קולותיהן של קהילות מודרות. זה כולל חשיבה מחודשת על נרטיבים בתערוכות, גיוון צוותים וטיפול בסוגיות של ייצוג.
• בדיקת נאותות: מוזיאונים מבצעים בדיקת נאותות מוגברת בעת רכישת חפצים חדשים כדי להבטיח שהם לא הושגו באופן בלתי חוקי או בלתי אתי.

דוגמה: מכון סמית'סוניאן בארצות הברית יישם מדיניות רפטריאציה המדגישה התייעצות עם קהילות ילידיות והחזרת חפצים של מורשת תרבותית ושרידי אדם.

מקרי בוחן ברפטריאציה

בחינת מקרים ספציפיים של רפטריאציה יכולה לספק תובנות יקרות ערך לגבי מורכבות הנושא.

פסלי הפרתנון (שיש אלגין)

מחלוקת מתמשכת זו בין יוון לבריטניה מדגישה את האתגרים באיזון בין תביעות בעלות לבין טיעונים לשימור וגישה אוניברסלית. יוון טוענת שהפסלים הוסרו באופן בלתי חוקי מהפרתנון ויש להחזירם לאתונה. המוזיאון הבריטי טוען שהפסלים נרכשו כדין ומוגנים טוב יותר בלונדון.

ברונזות בנין

החזרת ברונזות בנין על ידי מוזיאונים אירופיים שונים לניגריה מהווה צעד משמעותי לקראת טיפול בעוולות קולוניאליות. תהליך זה כלל משא ומתן מורכב ומאמצים שיתופיים בין מוזיאונים לרשויות הניגריות.

יהלום הקוהינור

יהלום הקוהינור, כיום חלק מתכשיטי הכתר הבריטי, נתבע על ידי מספר מדינות, כולל הודו, פקיסטן ואפגניסטן. מקרה זה ממחיש את המורכבות של תביעות רפטריאציה הכוללות חפצים עם היסטוריית בעלות ארוכה ושנויה במחלוקת.

חוק הגנת קברים ורפטריאציה של אינדיאנים (NAGPRA)

חוק זה של ארצות הברית מחייב סוכנויות ומוסדות פדרליים המקבלים מימון פדרלי להחזיר פריטי תרבות אינדיאניים, כולל שרידי אדם, חפצי קבורה, חפצים מקודשים וחפצים של מורשת תרבותית, לצאצאים ישירים, לשבטים אינדיאניים בעלי זיקה תרבותית ולארגוני ילידי הוואי.

אתגרים ושיקולים ברפטריאציה

רפטריאציה אינה חפה מאתגרים. כמה שיקולים מרכזיים כוללים:

• ביסוס פרוביננס: מעקב אחר היסטוריית הבעלות של חפץ יכול להיות תהליך מורכב וגוזל זמן.
• קביעת בעלות חוקית: ההחלטה למי יש את הזכות לתבוע חפץ יכולה להיות קשה, במיוחד כאשר לצדדים מרובים יש תביעות מתחרות.
• אתגרים לוגיסטיים: הובלה וטיפול בחפצים עדינים דורשים תכנון וביצוע קפדניים.
• השלכות כספיות: רפטריאציה יכולה להיות יקרה, ולכלול עלויות למחקר, הובלה ושימור.
• שיקולים פוליטיים: רפטריאציה יכולה להיות נושא רגיש פוליטית, במיוחד כאשר היא כרוכה במחלוקות בין מדינות.

שיטות עבודה מומלצות למוזיאונים

מוזיאונים יכולים לאמץ מספר שיטות עבודה מומלצות כדי לנווט במורכבות של רפטריאציה ובעלות:

• ביצוע מחקר פרוביננס יסודי: השקיעו במחקר פרוביננס קפדני כדי להבין את היסטוריית הבעלות של חפצים באוספיהם.
• ניהול דיאלוג עם קהילות המקור: יצרו תקשורת פתוחה ומכבדת עם קהילות המקור כדי להבין את חששותיהן ואת נקודות המבט שלהן.
• פיתוח מדיניות רפטריאציה ברורה: צרו מדיניות ברורה ושקופה לטיפול בתביעות רפטריאציה.
• שקילת פתרונות חלופיים: בחנו פתרונות חלופיים, כגון השאלות ארוכות טווח, תערוכות משותפות ורפטריאציה דיגיטלית, שיכולים להועיל הן למוזיאונים והן לקהילות המקור.
• קידום נוהלי רכישה אתיים: ישמו הנחיות אתיות קפדניות לרכישת חפצים חדשים כדי להבטיח שהם הושגו באופן חוקי ואתי.
• דה-קולוניזציה של נוהלי המוזיאון: פעלו באופן אקטיבי לדה-קולוניזציה של נוהלי המוזיאון על ידי אתגור פרספקטיבות אירופוצנטריות, הגברת קולות מודרים וקידום נרטיבים מכלילים.

עתיד האתיקה המוזיאלית

הדיון על רפטריאציה ובעלות צפוי להמשיך ולהתפתח ככל שמוזיאונים יתמודדו עם תפקידם בעולם משתנה. ככל שהמודעות לעוולות היסטוריות גוברת, מוזיאונים יתמודדו עם לחץ גובר לטפל בממדים האתיים של אוספיהם. עתיד האתיקה המוזיאלית צפוי להיות מעוצב על ידי:

• שיתוף פעולה רב יותר: שיתוף פעולה מוגבר בין מוזיאונים, קהילות מקור וממשלות.
• גישות גמישות יותר: נכונות לבחון פתרונות חלופיים החורגים מעבר לרפטריאציה פשוטה.
• התמקדות בצדק מאחה: מחויבות לטיפול בעוולות היסטוריות וקידום ריפוי ופיוס.
• התקדמות טכנולוגית: שימוש בטכנולוגיה, כגון רפטריאציה דיגיטלית ומודלים תלת-ממדיים, כדי לספק גישה למורשת תרבותית לקהל רחב יותר.
• מודעות ציבורית מוגברת: מודעות ציבורית רבה יותר לסוגיות האתיות סביב מורשת תרבותית ונוהלי מוזיאונים.

סיכום

סוגיות הרפטריאציה והבעלות במוזיאונים הן מורכבות ורב-גוניות. אין תשובות קלות, ויש לשקול כל מקרה לגופו. עם זאת, על ידי אימוץ שקיפות, ניהול דיאלוג ואימוץ נהלים אתיים, מוזיאונים יכולים למלא תפקיד חיוני בקידום הבנה תרבותית, צדק מאחה ושימור מורשת תרבותית לדורות הבאים. השיח המתמשך סביב סוגיות אלה הוא חיוני לעיצוב עתיד שוויוני ואתי יותר למוזיאונים ברחבי העולם. התהליך קשה, אך הכרחי כדי שמוזיאונים ימשיכו לשמור על אמון הציבור ולהיות רלוונטיים במאה ה-21 ומעבר לה.