יצירת תוכניות הגירת אקלים: מדריך לעולם משתנה

שינויי האקלים אינם עוד איום רחוק; הם מציאות נוכחת, המניעה עקירה והגירה ברחבי העולם. עליית מפלס הים, אירועי מזג אוויר קיצוניים, מדבור ומחסור במשאבים מאלצים קהילות לנטוש את בתיהן ואת מקורות פרנסתן. בעוד שהגירה ספונטנית היא לעיתים קרובות התגובה הראשונית, יישוב מחדש מתוכנן, או הגירת אקלים, מוכר יותר ויותר כאסטרטגיית הסתגלות הכרחית. מדריך זה בוחן את המורכבויות של יצירת תוכניות הגירת אקלים יעילות ואתיות, ומספק תובנות ושיטות עבודה מומלצות לקובעי מדיניות, קהילות וארגונים.

הבנת הגירת אקלים

הגירת אקלים היא תנועה של אנשים העוזבים את בתיהם עקב השפעות שינויי האקלים. השפעות אלו יכולות להיות פתאומיות, כמו הוריקן או שיטפון, או הדרגתיות, כמו עליית מפלס הים או בצורת. חיוני להבחין בין סוגים שונים של תנועה הקשורה לאקלים:

• עקירה: תנועה כפויה עקב אסונות פתאומיים כמו שיטפונות, סערות או מפולות.
• הגירה: תנועה רצונית או כפויה בתגובה לשינויים סביבתיים ארוכי טווח, כמו בצורת או עליית מפלס הים.
• יישוב מחדש מתוכנן: תהליך יזום ובהובלת הממשלה של העברת קהילות מאזורים פגיעים לשינויי אקלים למקומות בטוחים יותר.

בעוד שעקירה מתרחשת לעיתים קרובות כתגובת חירום, יישוב מחדש מתוכנן דורש תכנון וביצוע קפדניים כדי להבטיח את רווחת הקהילות המושפעות. מדריך זה מתמקד בעיקר ביישוב מחדש מתוכנן כאסטרטגיית הסתגלות לאקלים.

היקף האתגר

המרכז למעקב אחר עקירה פנימית (IDMC) מעריך כי מיליוני אנשים נעקרים מארצם עקב אסונות הקשורים לאקלים מדי שנה. הבנק העולמי צופה כי שינויי האקלים עלולים לאלץ יותר מ-200 מיליון איש להגר בתוך מדינותיהם עד שנת 2050. נתונים אלה מדגישים את הצורך הדחוף בתוכניות הגירת אקלים מקיפות. לדוגמה, מדינות אי באוקיינוס השקט, כמו קיריבטי וטובאלו, עומדות בפני איומים קיומיים מעליית מפלס הים ובוחנות באופן פעיל אפשרויות ליישוב מחדש. בבנגלדש, מיליונים פגיעים לעקירה עקב שיטפונות וציקלונים תכופים.

עקרונות מפתח לתוכניות הגירת אקלים יעילות

יצירת תוכניות הגירת אקלים יעילות דורשת גישה הוליסטית הלוקחת בחשבון את ההשפעות החברתיות, הכלכליות, התרבותיות והסביבתיות של היישוב מחדש. העקרונות הבאים חיוניים:

1. השתתפות והתייעצות קהילתית

מעורבות קהילתית משמעותית היא בעלת חשיבות עליונה. אין לכפות יישוב מחדש על קהילות, אלא יש לנהל אותו כתהליך שיתופי. הדבר כולל:

• התייעצות מוקדמת ומתמשכת: לערב את חברי הקהילה בכל שלבי תהליך התכנון, מהערכת הסיכונים ובחינת חלופות ועד לתכנון אתר היישוב מחדש ויישום המעבר.
• הסכמה חופשית, מוקדמת ומדעת (FPIC): לוודא שלקהילות יש גישה למידע מדויק, שהן מבינות את ההשפעות הפוטנציאליות של היישוב מחדש, ושיש להן את הזכות להשתתף בקבלת ההחלטות. הדבר חיוני במיוחד עבור קהילות ילידיות.
• הקמת גופים ייצוגיים: להקים ועדות או קבוצות עבודה בהובלת הקהילה כדי לייצג את האינטרסים של האוכלוסייה המושפעת ולהקל על התקשורת בין הקהילה, סוכנויות ממשלתיות ובעלי עניין אחרים.

דוגמה: היישוב מחדש של תושבי איי קרטרט בפפואה גינאה החדשה, העומדים בפני עקירה עקב עליית מפלס הים, כרוך בשיתוף פעולה הדוק בין הקהילה, הממשל המקומי וארגונים לא ממשלתיים. הקהילה הייתה מעורבת באופן פעיל בבחירת אתר היישוב מחדש ובתכנון מקורות פרנסה בני-קיימא.

2. הערכת סיכונים מקיפה

הערכת סיכונים יסודית חיונית להבנת האיומים הספציפיים העומדים בפני הקהילה ולזיהוי אתרי יישוב מחדש מתאימים. הערכה זו צריכה לקחת בחשבון:

• תחזיות שינויי אקלים: לנתח תרחישי אקלים עתידיים, כולל עליית מפלס הים, עליית טמפרטורות, שינויים בדפוסי משקעים, והתדירות והעוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים.
• פגיעות סביבתית: להעריך את פגיעות המיקום הנוכחי של הקהילה להשפעות אקלימיות אלו, תוך התחשבות בגורמים כמו סחיפת חופים, שיטפונות, מפולות ומחסור במים.
• פגיעות חברתית-כלכלית: להעריך את הפגיעות החברתית-כלכלית של הקהילה, תוך התחשבות בגורמים כמו עוני, גישה למשאבים, מצב בריאותי ורשתות חברתיות.
• זיהוי אתרי יישוב מחדש בטוחים ובני-קיימא: לזהות אתרי יישוב מחדש פוטנציאליים הבטוחים מהשפעות אקלימיות עתידיות, שיש להם גישה למשאבים חיוניים (מים, קרקע, אנרגיה), ויכולים לתמוך במקורות פרנסה בני-קיימא.

דוגמה: במלדיביים, נערכת הערכת סיכונים מקיפה כדי לזהות את האיים הפגיעים ביותר לעליית מפלס הים ולפתח תוכניות יישוב מחדש עבור קהילות אלו. ההערכה בוחנת את הכדאיות ארוכת הטווח של האיים על בסיס תרחישי שינויי אקלים שונים.

3. פרנסה בת-קיימא והזדמנויות כלכליות

יישוב מחדש עלול לשבש מקורות פרנסה קיימים וליצור אתגרים כלכליים חדשים. חיוני ליצור הזדמנויות פרנסה בנות-קיימא באתר היישוב מחדש. הדבר עשוי לכלול:

• הכשרה מקצועית ויצירת מקומות עבודה: לספק הכשרה מקצועית וליצור הזדמנויות תעסוקה במגזרים הרלוונטיים למיקום החדש, כגון חקלאות, תיירות או אנרגיה מתחדשת.
• תמיכה בעסקים קטנים: לספק סיוע פיננסי וטכני כדי לסייע לחברי הקהילה להקים עסקים קטנים.
• ביטחון בזכויות על קרקע: להבטיח שלקהילות המיושבות מחדש יהיו זכויות קניין מאובטחות על הקרקע במיקום החדש.
• גישה למשאבים פיננסיים: לספק גישה לאשראי ומשאבים פיננסיים אחרים כדי לסייע לחברי הקהילה להשקיע במקורות פרנסתם.

דוגמה: בעת יישוב מחדש של קהילות שנפגעו מבניית סכרים בלסוטו, רשות הפיתוח של רמות לסוטו יישמה תוכניות לתמיכה בחקלאות, גידול בעלי חיים ועסקים קטנים באזורי היישוב מחדש. הדבר סייע לקהילות המושפעות לעבור למקורות פרנסה חדשים.

4. שימור תרבותי ולכידות חברתית

ליישוב מחדש יכולה להיות השפעה משמעותית על הזהות התרבותית והלכידות החברתית של הקהילה. חשוב לנקוט בצעדים לשימור המורשת התרבותית ולקדם אינטגרציה חברתית באתר היישוב מחדש. הדבר עשוי לכלול:

• שימור אתרים תרבותיים: לשמר אתרים תרבותיים, כגון ציוני דרך היסטוריים, אתרים דתיים ומקומות התכנסות מסורתיים, באתר היישוב מחדש.
• תמיכה בפעילויות תרבותיות: לתמוך בפעילויות תרבותיות, כגון פסטיבלים, טקסים, ואמנות ומלאכת יד מסורתיים.
• קידום דיאלוג בין-קהילתי: לקדם דיאלוג והבנה בין הקהילה המיושבת מחדש לבין הקהילה המארחת.
• יצירת מרחבים חברתיים: ליצור מרחבים חברתיים, כגון מרכזים קהילתיים ופארקים, שבהם אנשים יכולים להתכנס ולתקשר.

דוגמה: העם הסאמי בצפון סקנדינביה, המושפע מהשפעות שינויי האקלים על רעיית איילי הצפון, פועל לשימור תרבותו ומקורות פרנסתו המסורתיים באמצעות אסטרטגיות הסתגלות המשלבות ידע מסורתי וטכנולוגיה מודרנית. זה כולל מיפוי שטחי מרעה מסורתיים ופיתוח שיטות ניהול איילים ברות-קיימא.

5. דיור ותשתיות נאותים

אתר היישוב מחדש חייב לספק דיור ותשתיות נאותים כדי לענות על צרכי הקהילה המיושבת מחדש. הדבר כולל:

• דיור בטוח ועמיד: לבנות דיור העמיד בפני סכנות אקלימיות, כגון שיטפונות, סערות וגלי חום.
• גישה לשירותים חיוניים: לספק גישה לשירותים חיוניים, כגון מים נקיים, תברואה, שירותי בריאות, חינוך ואנרגיה.
• תשתיות תחבורה: לפתח תשתיות תחבורה כדי לחבר את אתר היישוב מחדש לקהילות הסובבות.
• תשתיות תקשורת: לספק גישה לתשתיות תקשורת, כגון אינטרנט ורשתות טלפון נייד.

דוגמה: בפיג'י, יישוב מחדש של קהילות שנפגעו מסחיפת חופים כולל בניית בתים חדשים מוגבהים ובנויים מחומרים עמידים לאקלים. לקהילות החדשות יש גם גישה למתקני מים ותברואה משופרים.

6. מסגרת משפטית ומדיניות

מסגרת משפטית ומדיניות ברורה חיונית כדי להבטיח שהגירת אקלים תתבצע באופן הוגן ושוויוני. מסגרת זו צריכה:

• להגדיר את הזכויות והחובות של כל בעלי העניין: להגדיר בבירור את הזכויות והחובות של הממשלה, הקהילות המושפעות ובעלי עניין אחרים המעורבים בתהליך היישוב מחדש.
• לקבוע נהלים לפיצוי ויישוב מחדש: לקבוע נהלים ברורים לפיצוי קהילות שנעקרו על אובדנן ולספק להן סיוע ביישוב מחדש.
• להגן על זכויותיהן של קבוצות פגיעות: להבטיח שזכויותיהן של קבוצות פגיעות, כגון נשים, ילדים, קשישים ואנשים עם מוגבלויות, מוגנות במהלך תהליך היישוב מחדש.
• להבטיח גישה לצדק: לספק גישה לצדק עבור אלה שנפגעו מתהליך היישוב מחדש.

דוגמה: פיתוח מדיניות לאומית בנושא עקירה כתוצאה משינויי אקלים בבנגלדש הוא חיוני כדי להתמודד עם אתגרי ההגירה הפנימית ולספק הגנה משפטית וסיוע לקהילות שנעקרו.

7. ניטור והערכה

ניטור והערכה קבועים חיוניים למעקב אחר התקדמות תוכנית היישוב מחדש ולזיהוי אתגרים או תחומים לשיפור. הדבר כולל:

• קביעת מדדים ברורים: לקבוע מדדים ברורים למדידת הצלחת תוכנית היישוב מחדש, כגון שיפורים ברמת החיים, גישה לשירותים ולכידות חברתית.
• איסוף נתונים באופן קבוע: לאסוף נתונים באופן קבוע כדי לעקוב אחר ההתקדמות מול מדדים אלה.
• ביצוע הערכות: לבצע הערכות קבועות כדי להעריך את יעילות תוכנית היישוב מחדש ולזהות תחומים לשיפור.
• התאמת התוכנית לפי הצורך: להתאים את התוכנית לפי הצורך על בסיס ממצאי הניטור וההערכה.

דוגמה: הערכות שלאחר יישוב מחדש של קהילות שנעקרו עקב פרויקטי תשתית גדולים בהודו הדגישו את החשיבות של ניטור ותמיכה מתמשכים כדי להבטיח שהקהילות המיושבות מחדש יצליחו להשתלב בסביבתן החדשה ולשפר את מקורות פרנסתן.

שיקולים אתיים בהגירת אקלים

הגירת אקלים מעלה מספר שיקולים אתיים, כולל:

• אחריות: מי אחראי להתמודדות עם שינויי האקלים והשפעותיהם, כולל עקירה והגירה?
• צדק: כיצד נוכל להבטיח שהגירת אקלים תתבצע באופן הוגן ושוויוני, תוך הגנה על זכויותיהן של אוכלוסיות פגיעות?
• סולידריות: כיצד נוכל לטפח סולידריות ושיתוף פעולה בין מדינות וקהילות כדי להתמודד עם הגירת אקלים?
• כבוד: כיצד נוכל להבטיח שמהגרי אקלים יזכו ליחס של כבוד?

התמודדות עם שיקולים אתיים אלה דורשת מחויבות לצדק אקלימי, המכיר בכך שאלו שהכי פחות אחראים לשינויי האקלים הם לעיתים קרובות הנפגעים ביותר מהשפעותיו. צדק אקלימי קורא לפתרונות שוויוניים המתמודדים עם שורשי שינויי האקלים ומגנים על זכויותיהן של אוכלוסיות פגיעות.

שיתוף פעולה ומסגרות בינלאומיות

הגירת אקלים היא אתגר עולמי הדורש שיתוף פעולה בינלאומי. בעוד שאין מסגרת משפטית בינלאומית ספציפית העוסקת בהגירת אקלים, מספר מסגרות קיימות מספקות הנחיות ותמיכה:

• אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי אקלים (UNFCCC): ה-UNFCCC מכירה בחשיבות ההסתגלות לשינויי האקלים, כולל התמודדות עם עקירה והגירה.
• הסכם פריז: הסכם פריז קורא לשיתוף פעולה בינלאומי מוגבר בנושא הסתגלות, כולל צעדים להתמודדות עם עקירה והגירה.
• ההסכם הגלובלי להגירה בטוחה, מסודרת וסדירה: ההסכם הגלובלי מספק מסגרת לשיתוף פעולה בינלאומי בנושא הגירה, כולל הגירה הקשורה לאקלים.
• העקרונות המנחים בנושא עקירה פנימית: על אף שאינם מחייבים מבחינה משפטית, העקרונות המנחים מספקים מסגרת להגנה על זכויותיהם של עקורים פנימיים, כולל אלה שנעקרו עקב שינויי אקלים.

חיזוק שיתוף הפעולה הבינלאומי ופיתוח מסגרות משפטיות מקיפות יותר חיוניים להתמודדות יעילה עם אתגרי הגירת האקלים.

אתגרים ומחסומים ליישום

למרות ההכרה הגוברת בצורך בתוכניות הגירת אקלים, מספר אתגרים ומחסומים מעכבים את יישומן:

• מחסור במימון: הגירת אקלים סובלת לעיתים קרובות מתת-מימון, במיוחד במדינות מתפתחות.
• יכולת טכנית מוגבלת: למדינות רבות חסרה היכולת הטכנית לפתח וליישם תוכניות הגירת אקלים יעילות.
• מכשולים פוליטיים: יישוב מחדש יכול להיות רגיש פוליטית, במיוחד כאשר הוא כרוך בהעברת אנשים על פני גבולות מנהליים.
• התנגדות חברתית ותרבותית: קהילות עלולות להתנגד ליישוב מחדש עקב קשר לבתיהן ולמורשתן התרבותית.
• אתגרי תיאום: הגירת אקלים דורשת תיאום בין מספר סוכנויות ממשלתיות, ארגונים לא ממשלתיים וקהילות.

התגברות על אתגרים אלה דורשת מאמץ משותף להגדלת המימון, בניית יכולת טכנית, התמודדות עם מכשולים פוליטיים, שיתוף קהילות בתהליך התכנון ושיפור התיאום בין בעלי העניין.

מקרי בוחן: דוגמאות לתכנון הגירת אקלים

מספר מדינות וקהילות כבר מיישמות תוכניות הגירת אקלים. בחינת מקרי בוחן אלה יכולה לספק לקחים חשובים:

• קיריבטי: ממשלת קיריבטי רכשה קרקע בפיג'י כאתר יישוב מחדש פוטנציאלי לאוכלוסייתה, המאוימת על ידי עליית מפלס הים.
• בנגלדש: בנגלדש מפתחת אסטרטגיות לניהול הגירה פנימית הנגרמת משינויי אקלים, כולל מתן דיור והזדמנויות פרנסה לאוכלוסיות עקורות.
• הולנד: הולנד משקיעה באמצעי הגנה חופיים ובאסטרטגיות נסיגה מתוכננות כדי לנהל את השפעות עליית מפלס הים.
• ניוטוק, אלסקה, ארה"ב: הכפר ניוטוק עובר ליישוב מחדש עקב סחיפת חופים הנגרמת משינויי אקלים, בתמיכת סוכנויות פדרליות ומדינתיות.

מקרי בוחן אלה מדגימים שתכנון הגירת אקלים הוא מורכב ודורש גישה מותאמת אישית הלוקחת בחשבון את הנסיבות הספציפיות של כל קהילה.

מסקנה: אימוץ יישוב מחדש מתוכנן כאסטרטגיית הסתגלות לאקלים

הגירת אקלים היא תוצאה בלתי נמנעת של שינויי האקלים. בעוד שהפחתת פליטות גזי חממה חיונית להפחתת ההשפעות ארוכות הטווח של שינויי האקלים, יישוב מחדש מתוכנן מוכר יותר ויותר כאסטרטגיית הסתגלות הכרחית להגנה על קהילות העומדות בפני איומים מיידיים. על ידי אימוץ העקרונות המפורטים במדריך זה, קובעי מדיניות, קהילות וארגונים יכולים לעבוד יחד כדי ליצור תוכניות הגירת אקלים יעילות ואתיות המבטיחות את רווחתם של הפגיעים ביותר לשינויי האקלים.

הזמן לפעול הוא עכשיו. השקעה בתכנון הגירת אקלים היא השקעה בעתיד חסין וצודק יותר לכולם.

מקורות נוספים

• המרכז למעקב אחר עקירה פנימית (IDMC): https://www.internal-displacement.org/
• יוזמת ננסן: https://www.nanseninitiative.org/
• מכון ברוקינגס – שינויי אקלים ועקירה: https://www.brookings.edu/research/topic/climate-change-and-displacement/