גיבוש מדיניות מאביקים: מדריך עולמי להגנה על המגוון הביולוגי

מאביקים, כולל דבורים, פרפרים, עשים, זבובים, חיפושיות, ציפורים ועטלפים, חיוניים לבריאות המערכות האקולוגיות שלנו וליציבות אספקת המזון שלנו. הם תורמים לרבייה של כ-80% מצמחי הפרחים בעולם ו-75% מגידולי המזון העולמיים. הערך הכלכלי של האבקה מוערך במאות מיליарדי דולרים בשנה. עם זאת, אוכלוסיות המאביקים נמצאות בירידה ברחבי העולם עקב אובדן בתי גידול, שימוש בחומרי הדברה, שינויי אקלים, מחלות ומינים פולשים. כדי להתמודד עם משבר זה, יש צורך דחוף במדיניות מאביקים יעילה ברמה המקומית, הלאומית והבינלאומית.

מדוע אנו זקוקים למדיניות מאביקים

הירידה באוכלוסיות המאביקים מהווה איומים משמעותיים על:

• ביטחון תזונתי: ירידה ביבולי הגידולים ועליית מחירי המזון.
• בריאות המערכת האקולוגית: אובדן מגוון ביולוגי ושיבוש שירותי המערכת האקולוגית.
• יציבות כלכלית: השפעות שליליות על חקלאות, גננות ותעשיות קשורות.

מדיניות מאביקים נועדה למתן איומים אלה על ידי:

• הגנה ושיקום של בתי גידול למאביקים.
• הפחתת החשיפה לחומרי הדברה.
• קידום שיטות חקלאות בנות קיימא.
• העלאת המודעות הציבורית לחשיבותם של המאביקים.

מרכיבים מרכזיים של מדיניות מאביקים יעילה

פיתוח מדיניות מאביקים יעילה דורש גישה מקיפה ושיתופית. להלן המרכיבים המרכזיים שיש לקחת בחשבון:

1. הבנת ההקשר המקומי

אוכלוסיות המאביקים, שיטות החקלאות והתנאים הסביבתיים משתנים באופן משמעותי בין אזורים. לכן, חיוני להבין את האתגרים וההזדמנויות הספציפיים בכל הקשר מקומי. זה כולל:

• ביצוע הערכות יסודיות של אוכלוסיות המאביקים ובתי הגידול שלהם.
• זיהוי האיומים המרכזיים על המאביקים באזור.
• שיתוף פעולה עם בעלי עניין מקומיים, כולל חקלאים, כוורנים, ארגוני שימור וסוכנויות ממשלתיות.
• התחשבות בגורמים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים המשפיעים על שימור המאביקים.

דוגמה: באירופה, הרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA) עורכת הערכות סיכונים של חומרי הדברה על דבורים, תוך התחשבות בהבדלים אזוריים במיני הדבורים ובשיטות החקלאות.

2. קביעת מטרות ויעדים ברורים

מדיניות מאביקים צריכה לכלול מטרות ויעדים מוגדרים היטב שהם מדידים, ברי השגה, רלוונטיים ומוגבלים בזמן (SMART). מטרות אלו צריכות להתאים ליעדי שימור מגוון ביולוגי רחבים יותר, לאומיים ובינלאומיים.

דוגמאות למטרות SMART כוללות:

• הגדלת בתי הגידול למאביקים ב-X% תוך Y שנים.
• הפחתת השימוש בחומרי הדברה ב-Z% באזורים חקלאיים מרכזיים.
• הגברת המודעות הציבורית לשימור המאביקים ב-W% באמצעות קמפיינים חינוכיים.

3. הגנה ושיקום בתי גידול למאביקים

אובדן בתי גידול הוא אחד הגורמים העיקריים לירידה באוכלוסיות המאביקים. המדיניות צריכה להתמקד בהגנה על בתי גידול קיימים למאביקים ובשיקום אזורים שנפגעו. ניתן להשיג זאת באמצעות:

• הקמת אזורים מוגנים, כגון שמורות למאביקים ואחו של פרחי בר.
• קידום שיטות חקלאות ידידותיות לבתי גידול, כגון שתילת משוכות חיות וגידולי כיסוי.
• שיקום צמחייה מקומית לאורך כבישים, מסילות רכבת ושטחים ציבוריים אחרים.
• יצירת בתי גידול עירוניים למאביקים, כגון גינות קהילתיות וגגות ירוקים.

דוגמה: למדינות רבות באיחוד האירופי יש תוכניות אגרו-סביבתיות המספקות תמריצים כספיים לחקלאים המיישמים שיטות ידידותיות למאביקים.

4. הפחתת החשיפה לחומרי הדברה

לחומרי הדברה, ובמיוחד לניאוניקוטינואידים, יכולות להיות השפעות מזיקות על המאביקים. המדיניות צריכה לשאוף להפחית את החשיפה לחומרי הדברה על ידי:

• רגולציה של השימוש בחומרי הדברה המזיקים למאביקים.
• קידום אסטרטגיות של הדברה משולבת (IPM) הממזערות את השימוש בחומרי הדברה.
• עידוד פיתוח ואימוץ של שיטות הדברה חלופיות, כגון הדברה ביולוגית.
• מתן הדרכה וחינוך לחקלאים על שימוש בטוח ואחראי בחומרי הדברה.

דוגמה: מספר מדינות ואזורים, כולל האיחוד האירופי, אסרו או הגבילו את השימוש בקוטלי חרקים ניאוניקוטינואידים בשל השפעותיהם המזיקות על דבורים.

5. קידום שיטות חקלאות בנות קיימא

שיטות חקלאות בנות קיימא יכולות להועיל הן למאביקים והן לחקלאים. המדיניות צריכה לקדם שיטות אשר:

• מגוונות גידולים ומערכות חקלאיות.
• ממזערות עיבוד קרקע והפרעות בקרקע.
• משתמשות בגידולי כיסוי לשיפור בריאות הקרקע ואספקת בית גידול למאביקים.
• מפחיתות את השימוש בדשנים ומקדמות מחזור חומרים מזינים.
• תומכות בשיטות חקלאות אורגנית.

דוגמה: אגרופורסטרי (ייעור חקלאי), המשלב עצים ושיחים במערכות חקלאיות, יכול לספק בית גידול יקר ערך למאביקים ולשפר את התפוקה החקלאית.

6. העלאת המודעות הציבורית

מודעות ציבורית חיונית לבניית תמיכה בשימור המאביקים. המדיניות צריכה לכלול אסטרטגיות עבור:

• פיתוח חומרי חינוך וקמפיינים להעלאת המודעות לחשיבות המאביקים.
• שילוב אזרחים בפעילויות ניטור ושימור של מאביקים.
• קידום שיטות גינון ועיצוב נוף ידידותיות למאביקים.
• תמיכה בפרויקטים של מדע אזרחי שאוספים נתונים על אוכלוסיות המאביקים.

דוגמה: פרויקט החמניות הגדול (The Great Sunflower Project) בארצות הברית הוא פרויקט מדע אזרחי המערב מתנדבים בניטור ביקורי מאביקים בחמניות.

7. ניטור והערכה

המדיניות צריכה לכלול מנגנונים לניטור יעילותה ולהערכת השפעתה על אוכלוסיות המאביקים. זה כולל:

• קביעת נתוני בסיס על אוכלוסיות המאביקים ובתי הגידול שלהם.
• מעקב אחר שינויים באוכלוסיות המאביקים לאורך זמן.
• הערכת ההשפעה של התערבויות מדיניות על בריאות המאביקים ובתי הגידול.
• שימוש בנתונים להתאמה ושיפור המדיניות לאורך זמן.

8. שיתוף פעולה ותיאום

שימור מאביקים דורש שיתוף פעולה ותיאום בין בעלי עניין מגוונים, כולל סוכנויות ממשלתיות, חקלאים, כוורנים, ארגוני שימור, חוקרים והציבור. המדיניות צריכה לטפח שיתוף פעולה על ידי:

• הקמת כוחות משימה או קבוצות עבודה בין-סוכנותיים.
• יצירת פלטפורמות לדיאלוג ושיתוף פעולה בין בעלי עניין.
• שיתוף מידע ושיטות עבודה מומלצות.
• פיתוח אסטרטגיות שימור משותפות.

שיתוף פעולה בינלאומי

מאביקים הם ניידים מאוד ולעיתים קרובות חוצים גבולות לאומיים. לכן, שיתוף פעולה בינלאומי חיוני לשימור מאביקים יעיל. ניתן להשיג זאת באמצעות:

• פיתוח הסכמים ואמנות בינלאומיים בנושא שימור מאביקים.
• שיתוף מידע ושיטות עבודה מומלצות בין מדינות.
• תמיכה במאמצי מחקר וניטור ברמה הבינלאומית.
• מתן סיוע פיננסי וטכני למדינות מתפתחות.

דוגמה: יוזמת המאביקים הבינלאומית (IPI), המתואמת על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), מקדמת שימור ושימוש בר-קיימא במאביקים ברחבי העולם.

אתגרים ביישום מדיניות מאביקים

יישום מדיניות מאביקים יכול להיות מאתגר בשל:

• אינטרסים סותרים בין בעלי עניין.
• מחסור במימון ומשאבים.
• נתונים מדעיים מוגבלים על אוכלוסיות המאביקים והאיומים עליהן.
• התנגדות פוליטית מצד בעלי אינטרסים.
• קשיים באכיפת תקנות.

כדי להתגבר על אתגרים אלה, חשוב:

• לבנות תמיכה רחבה לשימור המאביקים.
• להבטיח מימון ומשאבים הולמים.
• לנהל מחקר כדי למלא פערי ידע.
• לפתח תקנות ברורות וניתנות לאכיפה.
• לשלב בעלי עניין בתהליך קביעת המדיניות.

דוגמאות למדיניות מאביקים ברחבי העולם

כמה מדינות ואזורים פיתחו מדיניות מאביקים כדי להתמודד עם הירידה באוכלוסיות המאביקים. הנה כמה דוגמאות:

ארצות הברית

האסטרטגיה הלאומית של ארה"ב לקידום בריאות דבורי הדבש ומאביקים אחרים, שפורסמה בשנת 2015, מתווה גישה מקיפה לשימור מאביקים. האסטרטגיה כוללת יעדים להפחתת אובדן מושבות דבורי דבש, הגדלת בתי גידול למאביקים וקידום מחקר וחינוך. שותפות המאביקים (The Pollinator Partnership) היא ארגון ללא מטרות רווח המוקדש לשימור מאביקים באמצעות מחקר, חינוך ויצירת בתי גידול.

האיחוד האירופי

יוזמת המאביקים של האיחוד האירופי (EU Pollinators Initiative) נועדה לטפל בירידה במאביקי הבר באירופה. היוזמה כוללת אמצעים לשיפור בתי גידול למאביקים, הפחתת השימוש בחומרי הדברה והעלאת המודעות הציבורית. מספר מדינות חברות באיחוד האירופי פיתחו גם אסטרטגיות מאביקים לאומיות משלהן.

הממלכה המאוחדת

אסטרטגיית המאביקים הלאומית של בריטניה קובעת מסגרת להגנה ושיפור אוכלוסיות המאביקים באנגליה. האסטרטגיה מתמקדת בשיפור בתי גידול למאביקים, הפחתת סיכוני חומרי הדברה וקידום מחקר וניטור.

קנדה

קנדה פיתחה אסטרטגיית פיתוח בר-קיימא פדרלית הכוללת יעדים ופעולות הקשורים לבריאות המאביקים, במיוחד בהתייחס לדבורי הדבש. למחוזות יש גם יוזמות שונות המכוונות למאביקי בר.

ברזיל

ברזיל יישמה מדיניות להגנה על מיני דבורים מקומיים, במיוחד באזורים חקלאיים. מדיניות זו כוללת קידום שיטות חקלאות בנות קיימא ורגולציה של השימוש בחומרי הדברה.

שיטות עבודה מומלצות לפיתוח מדיניות מאביקים

בהתבסס על ניסיונן של מדינות ואזורים ברחבי העולם, הנה כמה שיטות עבודה מומלצות לפיתוח מדיניות מאביקים יעילה:

• להיות מקיפים: לטפל בכל האיומים המרכזיים על המאביקים, כולל אובדן בתי גידול, שימוש בחומרי הדברה, שינויי אקלים, מחלות ומינים פולשים.
• להיות שיתופיים: לשתף בעלי עניין מגוונים בתהליך קביעת המדיניות.
• להיות מבוססי מדע: לבסס את המדיניות על הראיות המדעיות הטובות ביותר הזמינות.
• להיות מסתגלים: לנטר את יעילות המדיניות ולהתאים אותה לפי הצורך.
• להיות אחראיים: לקבוע מטרות ויעדים ברורים ולעקוב אחר ההתקדמות לקראת השגתם.
• להיות ממומנים היטב: להבטיח מימון ומשאבים הולמים ליישום המדיניות.

סיכום

מדיניות מאביקים חיונית להגנה על מינים חיוניים אלה ולהבטחת בריאות המערכות האקולוגיות ואספקת המזון שלנו. על ידי הבנת ההקשר המקומי, קביעת מטרות ברורות, הגנה על בתי גידול, הפחתת החשיפה לחומרי הדברה, קידום שיטות חקלאות בנות קיימא, העלאת המודעות הציבורית, ניטור התקדמות וטיפוח שיתוף פעולה, אנו יכולים ליצור מדיניות יעילה שתשמור על המאביקים לדורות הבאים. שיתוף פעולה בינלאומי הוא גם קריטי להתמודדות עם האתגרים הגלובליים העומדים בפני המאביקים. אמנם יש אתגרים ביישום מדיניות מאביקים, אך על ידי למידה מניסיונם של אחרים ואימוץ שיטות עבודה מומלצות, נוכל להתגבר על אתגרים אלה וליצור עתיד בר-קיימא יותר למאביקים ולאנשים כאחד. הדוגמאות של מדיניות מאביקים מרחבי העולם מציעות לקחים יקרי ערך לקובעי מדיניות ולבעלי עניין המבקשים להגן על יצורים חיוניים אלה.

תובנות מעשיות

• קובעי מדיניות: השתמשו במדריך זה כמסגרת לפיתוח מדיניות מאביקים מקיפה ויעילה באזורכם. קחו בחשבון את האתגרים וההזדמנויות המקומיים הספציפיים, ושתפו בעלי עניין בתהליך קביעת המדיניות.
• חקלאים: יישמו שיטות ידידותיות למאביקים בחוות שלכם, כגון שתילת משוכות חיות וגידולי כיסוי, והפחתת השימוש בחומרי הדברה. שקלו להשתתף בתוכניות אגרו-סביבתיות המספקות תמריצים כספיים לשימור מאביקים.
• כוורנים: עבדו עם חקלאים וקובעי מדיניות לקידום בריאות המאביקים ובתי הגידול שלהם. השתתפו במאמצי מחקר וניטור למעקב אחר אוכלוסיות המאביקים.
• ארגוני שימור: דגלו במדיניות מאביקים חזקה ותמכו במאמצי שימור בשטח. חנכו את הציבור לגבי חשיבות המאביקים ושלבו אותם בפעילויות שימור.
• פרטים: שתלו גינות ונופים ידידותיים למאביקים, והימנעו משימוש בחומרי הדברה. תמכו בחקלאים ועסקים מקומיים המקדמים שימור מאביקים. למדו את עצמכם ואחרים על חשיבות המאביקים.