הרשאות של תוספי דפדפן: צלילת עומק למודל האבטחה של ה-JavaScript API

תוספי דפדפן הם כלים רבי עוצמה שיכולים לשפר באופן משמעותי את חוויית המשתמש, ומספקים מגוון פונקציות מחסימת פרסומות ועד לניהול סיסמאות ועוד. עם זאת, עוצמה זו מגיעה עם אחריות: הבנה והפחתה של סיכוני האבטחה הקשורים להרשאות תוספים ול-JavaScript API. מאמר זה מציע חקירה מקיפה של מודל האבטחה העומד בבסיס תוספי דפדפן, תוך התמקדות באופן פעולת ההרשאות וכיצד מפתחים יכולים לבנות תוספים מאובטחים ואמינים עבור בסיס משתמשים גלובלי.

הבנת ארכיטקטורת תוספי הדפדפן וה-JavaScript API

תוספי דפדפן, במהותם, הם תוכניות קטנות המשנות ומשפרות את הפונקציונליות של דפדפני אינטרנט. הם בנויים באמצעות טכנולוגיות רשת כמו HTML, CSS, והכי חשוב, JavaScript. ה-JavaScript API מספק לתוספים גישה לתכונות ופונקציות שונות של הדפדפן, ומאפשר להם לקיים אינטראקציה עם דפי אינטרנט, לשנות תוכן, לגשת לנתוני משתמש ולבצע פעולות אחרות. גישה זו ניתנת באמצעות מערכת של הרשאות, המוצהרות בקובץ המניפסט של התוסף.

קובץ המניפסט, שבדרך כלל נקרא manifest.json, משמש כתוכנית האב של התוסף. הוא מציין את שם התוסף, גרסתו, תיאורו, ובאופן מכריע, את ההרשאות שהתוסף דורש. הרשאות אלו מגדירות את היקף הגישה שיש לתוסף בסביבת הדפדפן.

רכיבים מרכזיים של תוסף:

• קובץ מניפסט (manifest.json): מצהיר על המטא-דאטה של התוסף וההרשאות הנדרשות.
• סקריפט רקע (Background Script): רץ ברקע ומטפל בלוגיקה המרכזית של התוסף. זהו תהליך מתמשך המנהל אירועים, מקיים אינטראקציה עם ממשקי API ומתאם משימות.
• סקריפטי תוכן (Content Scripts): מוזרקים לדפי אינטרנט ספציפיים ויכולים לשנות את התוכן וההתנהגות של דפים אלו. הם פועלים בהקשר של דף האינטרנט אך יש להם גישה ל-API של התוסף.
• דפי פופ-אפ/אפשרויות (Popup/Options Pages): רכיבי ממשק משתמש המאפשרים למשתמשים לקיים אינטראקציה עם התוסף, להגדיר הגדרות ולצפות במידע.

מערכת ההרשאות: שומר סף לאבטחה

מערכת ההרשאות היא אבן הפינה של אבטחת תוספי דפדפן. היא נועדה להגביל את ההשפעה הפוטנציאלית של תוספים זדוניים או כתובים בצורה גרועה על ידי הענקת גישה הכרחית בלבד למשאבי דפדפן ונתוני משתמש. כאשר משתמש מתקין תוסף, מוצגת לו רשימה של ההרשאות שהתוסף דורש. המשתמש מחליט אז אם להעניק הרשאות אלו. היבט חיוני במודעות המשתמש הוא להבטיח שבקשת הרשאה זו תהיה ברורה, תמציתית ומובנת בקלות – באופן אידיאלי, בשפת האם של המשתמש (לוקליזציה היא המפתח לקהל גלובלי!).

סוגי הרשאות:

• הרשאות מארח (Host Permissions): מעניקות גישה לאתרים או דומיינים ספציפיים. לדוגמה, "https://example.com/*" מעניקה גישה לכל הדפים בדומיין example.com. זוהי הרשאה נפוצה ובעלת פוטנציאל עוצמה.
• הרשאות API (API Permissions): מעניקות גישה לממשקי API ספציפיים של הדפדפן, כגון "tabs" (לניהול לשוניות דפדפן), "storage" (לאחסון נתונים), "cookies" (לגישה ומניפולציה של קובצי Cookie), "notifications" (להצגת התראות), "geolocation" (לגישה למיקום המשתמש), ו-"history" (לגישה להיסטוריית הגלישה).
• הרשאות הצהרתיות (Declarative Permissions): מאפשרות לתוספים להגיב לאירועים מבלי לדרוש הרשאות רחבות. לדוגמה, "declarativeNetRequest" מאפשר לתוספים לחסום או לשנות בקשות רשת על בסיס כללים מוגדרים מראש, ללא צורך לבדוק את תוכן הבקשות. זוהי חלופה בטוחה יותר ליירוט כל תעבורת הרשת.

דוגמה לקובץ מניפסט:

שקלו את הדוגמה הבאה של manifest.json:

            
{
  "manifest_version": 3,
  "name": "My Example Extension",
  "version": "1.0",
  "description": "A simple extension that modifies the background color of example.com.",
  "permissions": [
    "storage",
    "activeTab",
    "https://example.com/*"
  ],
  "background": {
    "service_worker": "background.js"
  },
  "content_scripts": [
    {
      "matches": ["https://example.com/*"],
      "js": ["content.js"]
    }
  ],
  "action": {
    "default_popup": "popup.html"
  }
}

            

              
                Copy
              
            
          

תוסף זה מבקש את ההרשאות הבאות:

• "storage": לאחסן ולאחזר נתונים (למשל, הגדרות משתמש).
• "activeTab": לגשת למידע על הלשונית הפעילה הנוכחית.
• "https://example.com/*": לגשת לכל הדפים בדומיין example.com.

סיכוני אבטחה הקשורים להרשאות תוספים

בעוד שמערכת ההרשאות מספקת מידה של אבטחה, היא אינה חסינה לחלוטין. קיימים מספר סיכונים פוטנציאליים הקשורים להרשאות תוספי דפדפן:

1. הרשאות רחבות מדי:

בקשת הרשאות רבות יותר מהנדרש היא טעות נפוצה. מפתחים צריכים לדבוק בעיקרון ההרשאה המינימלית, ולבקש רק את מערך ההרשאות המינימלי הנדרש לתפקודו התקין של התוסף. למשל, תוסף שצריך לשנות רק את צבע הרקע של דף ספציפי לא אמור לבקש גישה לכל האתרים ("") או להיסטוריית הגלישה של המשתמש. הרשאות רחבות מדי מגדילות את שטח ההתקפה והופכות את התוסף למטרה אטרקטיבית יותר עבור גורמים זדוניים. הדבר חשוב במיוחד בהתחשב בבסיס המשתמשים הגלובלי ובדרגות השונות של אוריינות דיגיטלית.

2. הסלמת הרשאות (Privilege Escalation):

הסלמת הרשאות מתרחשת כאשר תוקף משיג גישה להרשאות ברמה גבוהה יותר מזו שהוא מורשה לה. זה יכול לקרות אם התוסף מכיל פגיעויות המאפשרות לתוקף לעקוף בדיקות אבטחה ולגשת לממשקי API או נתונים רגישים. לדוגמה, סקריפט תוכן שנפרץ יכול לשמש להרצת קוד JavaScript שרירותי עם הרשאות התוסף, מה שעלול להוביל לגניבת נתונים או להתקנת תוכנות זדוניות. הגנה מפני CSRF (Cross-Site Request Forgery) ופגיעויות רשת נפוצות אחרות בתוך התוסף היא חיונית.

3. דליפת נתונים:

תוספים עם גישה לנתונים רגישים, כגון היסטוריית גלישה, קובצי Cookie או אישורי משתמש, פגיעים לדליפת נתונים. תוסף שנפרץ יכול לשמש להוצאת נתונים אלו לשרת מרוחק הנשלט על ידי תוקף. אפילו נתונים שנראים תמימים, כאשר הם נאספים ומנותחים, יכולים לחשוף מידע רגיש על משתמשים. לדוגמה, תוסף העוקב אחר ביקורים באתרים יכול להסיק על תחומי העניין, השיוך הפוליטי או המצב הבריאותי של המשתמש.

4. Cross-Site Scripting (XSS) והזרקת קוד:

פגיעויות XSS יכולות להתרחש אם תוסף מזריק נתונים שסופקו על ידי המשתמש לדפי אינטרנט ללא חיטוי (sanitization) הולם. זה מאפשר לתוקפים להזריק קוד JavaScript זדוני שיכול לגנוב קובצי Cookie, להפנות משתמשים לאתרי פישינג או להשחית אתרים. פגיעויות של הזרקת קוד יכולות להתרחש אם תוסף מאפשר לתוקפים להריץ קוד שרירותי בהקשר של התוסף. ניתן להשיג זאת באמצעים שונים, כגון ניצול פגיעויות בקוד התוסף או הזרקת קוד זדוני לאחסון של התוסף. יש תמיד לחטא קלטים ופלטים, ולהשתמש במדיניות אבטחת תוכן (CSP).

5. ספריות ותלויות צד שלישי:

תוספים מסתמכים לעתים קרובות על ספריות ותלויות צד שלישי כדי לספק פונקציות ספציפיות. ספריות אלו יכולות להכיל פגיעויות שניתן לנצל על ידי תוקפים. חיוני לעדכן ספריות אלו באופן קבוע ולסרוק אותן באופן קבוע לאיתור פגיעויות ידועות. כלים כמו Snyk ו-Dependabot יכולים לעזור באוטומציה של תהליך זה. יש לשקול את רישוי ספריות צד שלישי, במיוחד בעת הפצת התוסף ברחבי העולם, כדי למנוע בעיות משפטיות.

שיטות עבודה מומלצות לפיתוח תוספי דפדפן מאובטחים

כדי להפחית את הסיכונים הקשורים להרשאות תוספי דפדפן, מפתחים צריכים לפעול לפי שיטות העבודה המומלצות הבאות:

1. בקשת הרשאות מינימליות (עיקרון ההרשאה המינימלית):

בקשו רק את ההרשאות ההכרחיות לחלוטין לתפקודו התקין של התוסף. העריכו בקפידה כל הרשאה ושקלו האם קיימות גישות חלופיות הדורשות פחות הרשאות. לדוגמה, במקום לבקש גישה לכל האתרים (""), שקלו לבקש גישה רק לדומיינים ספציפיים או להשתמש בהרשאות הצהרתיות כדי להגיב לאירועים ללא צורך בגישה רחבה. ערכו סקירות קוד יסודיות, תוך התמקדות מיוחדת באופן הגישה והעיבוד של הנתונים.

2. אימות קלט וחיטוי פלט:

אמתו תמיד קלט שסופק על ידי המשתמש כדי למנוע פגיעויות XSS והזרקת קוד. חטאו פלט לפני הזרקתו לדפי אינטרנט או שימוש בו בקריאות API. השתמשו בספריות ובתשתיות אבטחה מוכרות כדי לסייע באימות קלט וחיטוי פלט. לדוגמה, השתמשו בספרייה כמו DOMPurify כדי לחטא HTML לפני הזרקתו לדף אינטרנט.

3. מדיניות אבטחת תוכן (CSP):

השתמשו במדיניות אבטחת תוכן (CSP) כדי להגביל את המקורות מהם התוסף יכול לטעון משאבים. זה יכול לעזור למנוע התקפות XSS על ידי הגבלת יכולתם של תוקפים להזריק קוד JavaScript זדוני לתוסף. CSP חזק צריך לכלול הנחיות כגון script-src, object-src, ו-style-src, המגבילות את מקור הסקריפטים, האובייקטים והסגנונות למקורות מהימנים. דוגמה: "script-src 'self' https://apis.google.com; object-src 'none'".

4. אחסון נתונים מאובטח:

אחסנו נתונים רגישים באופן מאובטח באמצעות ה-API של chrome.storage, המספק אחסון מוצפן. הימנעו מאחסון נתונים רגישים בטקסט רגיל באחסון המקומי של התוסף. שקלו להשתמש בספריות הצפנה כדי להגן עוד יותר על נתונים רגישים. עבור נתונים שחייבים להיות מאוחסנים בשרת, יש ליישם אמצעי אבטחה חזקים בצד השרת, כולל הצפנה, בקרות גישה וביקורות אבטחה קבועות. היו מודעים לתקנות פרטיות נתונים כמו GDPR (אירופה), CCPA (קליפורניה) וחוקי הגנת נתונים אזוריים אחרים בעת טיפול בנתוני משתמשים.

5. ביקורות אבטחה וסקירות קוד קבועות:

ערכו ביקורות אבטחה וסקירות קוד קבועות כדי לזהות ולתקן פגיעויות פוטנציאליות. השתמשו בכלי סריקת אבטחה אוטומטיים כדי לאתר פגיעויות נפוצות. שכרו מומחי אבטחה חיצוניים לביצוע בדיקות חדירות והערכות פגיעות. עודדו סקירות קוד על ידי מספר מפתחים כדי לזהות פגמי אבטחה פוטנציאליים ולשפר את איכות הקוד. מאמצי אבטחה אלו חיוניים במיוחד עבור בסיס משתמשים גלובלי שבו ניתן לנצל פגיעויות בסביבות ובתחומי שיפוט רגולטוריים מגוונים.

6. עדכון שוטף של ספריות צד שלישי:

עדכנו באופן קבוע ספריות ותלויות צד שלישי כדי לתקן פגיעויות ידועות. השתמשו בכלי ניהול תלויות כדי להפוך את תהליך עדכון הספריות לאוטומטי. עקבו אחר ייעוצי אבטחה ומאגרי מידע על פגיעויות לאיתור פגיעויות חדשות המשפיעות על הספריות שהתוסף שלכם משתמש בהן. שקלו להשתמש בכלי כמו Dependabot או Snyk כדי לעקוב ולעדכן תלויות באופן אוטומטי.

7. תקשורת מאובטחת:

השתמשו ב-HTTPS עבור כל התקשורת בין התוסף לשרתים חיצוניים. אמתו את תעודת ה-SSL של השרת כדי למנוע התקפות אדם-באמצע (man-in-the-middle). השתמשו בפרוטוקולי תקשורת מאובטחים כגון TLS 1.3 ומעלה. יש ליישם מנגנוני אימות והרשאה נאותים כדי להגן מפני גישה לא מורשית לנתונים ומשאבים. כאשר מתמודדים עם משתמשים בינלאומיים, ודאו שתשתית התקשורת שלכם יכולה להתמודד עם הפוטנציאל לתנאי רשת מגוונים ותקנות צנזורה.

8. חינוך ושקיפות למשתמש:

הסבירו למשתמשים בבירור מדוע התוסף דורש הרשאות ספציפיות. ספקו תיאור מפורט של הפונקציונליות של התוסף וכיצד הוא משתמש בהרשאות המבוקשות. היו שקופים לגבי נוהלי איסוף הנתונים וספקו למשתמשים שליטה על הנתונים שלהם. מדיניות פרטיות נגישה וכתובה בשפה ברורה ומובנת (רצוי מתורגמת לאזורים שונים) היא קריטית לבניית אמון. ספקו אפשרויות למשתמשים לבטל את הסכמתם לאיסוף נתונים או למחוק את הנתונים שלהם. עבור קהל גלובלי, ודאו שהשפה וההסברים שלכם נגישים ורגישים מבחינה תרבותית. שקלו לתרגם את תיאור התוסף ובקשות ההרשאות למספר שפות.

9. ארגז חול ובידוד (Sandboxing and Isolation):

תוספי דפדפן פועלים בסביבת ארגז חול (sandbox), המגבילה את גישתם למשאבי המערכת ומגנה על הדפדפן מפני קוד זדוני. עם זאת, עדיין חשוב לבודד את קוד התוסף מהקשר דף האינטרנט כדי למנוע התקפות XSS. השתמשו בסקריפטי תוכן עם 'עולמות מבודדים' (isolated worlds) כדי למנוע מהם להפריע לקוד ה-JavaScript של דף האינטרנט. הימנעו משימוש ב-eval() או בפונקציות JavaScript אחרות שעלולות להיות מסוכנות ויכולות לאפשר לתוקפים להריץ קוד שרירותי. יש ליישם מדיניות אבטחת תוכן (CSP) קפדנית כדי לבודד עוד יותר את קוד התוסף. שמרו על הפרדה בין קוד התוסף לנתונים שסופקו על ידי המשתמש ככל האפשר.

10. דיווח וניטור:

יש ליישם דיווח שגיאות וניטור חזקים כדי לזהות ולהגיב לאירועי אבטחה. נטרו את יומני הרישום (logs) של התוסף לפעילות חשודה. יש ליישם מערכות לזיהוי חדירות כדי לזהות התקפות פוטנציאליות. ספקו מנגנון למשתמשים לדווח על פגיעויות אבטחה. הגיבו במהירות לפגיעויות מדווחות ושחררו עדכוני אבטחה לפי הצורך. פתחו תוכנית תגובה לאירועים ברורה כדי לטפל בפרצות אבטחה ביעילות. תוכנית זו צריכה לכלול נהלים להודעה למשתמשים, הפחתת השפעת הפרצה ומניעת אירועים עתידיים. שקלו עמידה בתקני אבטחה בינלאומיים כגון ISO 27001.

העתיד של אבטחת תוספי דפדפן

נוף תוספי הדפדפן מתפתח כל הזמן, והאבטחה היא דאגה מתמשכת. איומי אבטחה חדשים צצים באופן קבוע, וספקי הדפדפנים פועלים ללא הרף לשיפור אבטחת התוספים. התפתחויות עתידיות באבטחת תוספי דפדפן צפויות לכלול:

• הרשאות גרנולריות יותר: מתן שליטה מדויקת יותר למפתחים על ההרשאות שהם מבקשים.
• ארגז חול משופר: בידוד נוסף של תוספים מהדפדפן ומהקשר דף האינטרנט.
• ניתוח קוד משופר: שימוש בטכניקות ניתוח סטטי ודינמי לאיתור פגיעויות בקוד התוסף.
• הגברת מודעות המשתמשים: מתן מידע נוסף למשתמשים על סיכוני האבטחה הקשורים לתוספים והעצמתם לקבל החלטות מושכלות לגבי אילו תוספים להתקין.
• אימות פורמלי: שימוש בשיטות מתמטיות להוכחת נכונות ואבטחת קוד התוסף.

סיכום

אבטחת תוספי דפדפן היא אתגר מורכב ורב-פנים. על ידי הבנת מודל האבטחה העומד בבסיס תוספי דפדפן, הקפדה על שיטות עבודה מומלצות לפיתוח מאובטח, והישארות מעודכנים לגבי איומי אבטחה מתעוררים, מפתחים יכולים לבנות תוספים מאובטחים ואמינים המשפרים את חוויית המשתמש מבלי להתפשר על פרטיות ואבטחת המשתמש. עבור קהל גלובלי, לוקליזציה, רגישות תרבותית ועמידה בתקנות פרטיות נתונים בינלאומיות הם בעלי חשיבות עליונה לבניית אמון ולהבטחת פיתוח אחראי. על ידי אימוץ חשיבה של 'אבטחה תחילה', מפתחים יכולים לתרום לרשת בטוחה ומאובטחת יותר עבור כולם.